מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור העלייה של יהודי עיראק לארץ

אופיר בסיס, מארי סלמן ושקד תנך
מארי ומוריס עם אילן ושלומית בחג פורים
הכרזת מדינת ישראל - שינוי לרעה ביחס כלפי היהודים בעיראק

סיפור הקליטה האישי שלי והשתלבותי בישראל

שמי מארי ואני נולדתי בעיראק בעיר בגדאד להורים אברהם ואסתר. היו להם שבע בנות ושלושה בנים, ואני למדתי בבית ספר יסודי ממשלתי. כל יום שישי היינו יושבים מסביב לשולחן שבת ומקדשים. אלה היו הערבים האהובים עליי. כל חג היינו מתאספים, כל המשפחות היהודיות מסביב לשולחן ענק. הגברים היו הולכים לבית הכנסת, כי היינו שומרים שבת בדומה למה שנהוג היום בקרב הדתיים בישראל.

תמונה 1
מארי עם אביה אברהם (באבא) ואחיה מנשה

הכרזת מדינת ישראל – שינוי לרעה ביחס כלפי היהודים בעיראק

בשנת 1948, כאשר הכריזו על הקמת מדינת ישראל, התעורר בעיראק היחס המזלזל והעוין כלפינו. איימו עלינו עד שפחדנו לצאת מהבית, תלו יהודים בכיכר שליד בית הספר, התייחסו אלינו כאל עבדים. זאת הייתה תקופה מזעזעת. לאחר שנתיים של איומים, הממשלה לקחה לנו את הדרכונים ואת כל רכושנו. השאירו אותנו בלי כלום מלבד הבגדים שהיו עלינו וזרקו אותנו מהבתים. התאכסנו בבית הכנסת במשך שבועיים עד שהגיעו מטוסים שהעבירו אותנו לארץ ישראל, ושם התחילה העלייה שלנו.

לאחר העלייה לארץ, שנמשכה שבוע וחצי, נחתנו בשדה התעופה בן גוריון. האחים שלי היו קטנים, ואחד מהם התעלף בשדה התעופה כי הייתה שמש חמה. אחרי שפיזרו עלינו אבקה די.די.טי כדי שלא נעביר מחלות, אבא שלי צעק "אני רוצה לחזור הביתה לעיראק". הוא צעק מרוב כעס, וגם כי פחד על בנו, שהיה הבן הראשון אחרי שבע בנות.

תמונה 2
מארי, הוריה, אברהם ואסתר ואילן התינוק

סיפור הקליטה האישי שלי והשתלבותי בישראל

בהמשך, לקחו אותי ואת משפחתי למעברות במשאיות ושם זרקו אותנו. קיבלנו יחס מזלזל וגרנו באוהלים גדולים עם מיטות צמודות. לא היה לנו אוכל ומים. לכל משפחה נתנו תלושים שאתם היינו הולכים לעמוד בתור כדי לקבל אוכל. לאחר מכן התחילו שיטפונות וגשמים חזקים עד שלא ניתן היה להישאר באוהלים, ובמקביל התחילו לבנות לנו צריפים. תנאי מזג האוויר היו קשים ולמרות שלא הספיקו לבנות את הצריפים עד הסוף, העדפנו לגור בהם מאשר לגור באוהל. עם כל הקשיים שחווינו היו גם נקודות אור. שם הכרנו את השכנים היכרות קרובה, התחברנו אליהם ואל ילדיהם מאוד, והיינו יוצאים בשעות אחר הצהריים לשחק ג׳ולות, לקפוץ בחבל ולשחק קלאס. לא היו לנו מקררים, מזגנים או כל מוצר חשמלי אחר. שתינו מים מהברז שבחוץ, והיו לנו שירותים משותפים לכל הכפר. את הערבים הארנו בעזרת פתיל ונפט, וכך הכנו עששיות מצופות זכוכית.

תמונה 3
מארי עם אילן ושלומית מחופשים לחגיגת פורים

אחותי גרה שני צריפים לידנו, והיא הייתה בהריון ולקראת לידה. ביום שהיא הייתה צריכה ללדת, עקב תנאי מזג האוויר הקשים והשיטפונות שלא הפסיקו לרגע, לא הצלחנו להוציא אותה דרך הדלת מכיוון שהיא הייתה נעולה, לכן הוצאנו אותה דרך החלון כדי שתוכל לעלות על האמבולנס שהזמנו עבורה כדי שתגיע לבית חולים "השרון" בזמן הקצר ביותר. לבסוף ילדה שם את בנה שאול.

כל בוקר אבי,אברהם, היה מעיר אותי ואת אחיי הגדולים בשעה חמש בבוקר, כי היינו חייבים להספיק להגיע לאוטובוס של חמש וחצי כדי לא לאחר לעבודה. לאחר מכן האוטובוס היה מוריד אותנו בכיכר גדולה, שם חיכו לנו כל מיני בעלי עסקים, שלקחו אותנו  לעבוד אצלם. אחת מהעבודות הייתה לקטוף תפוזים מהעצים. במהלך העבודה היו קופאות לנו האצבעות מרוב קור.

בהגיעי לגיל 16, אחד החברים של המשפחה זייף עבורי מסמך, שהעיד שהגעתי לגיל 18, וזאת כדי לאפשר לי להירשם בלשכת העבודה ולהביא יותר כסף למשפחתי. כך הגעתי לעבוד במפעל אריגה, שם הייתי מגלגלת המון חוטים, וזו הייתה עבודה קשה במיוחד. עבדתי שם 9 שנים עד שהתחתנתי בגיל 25.

הקמת משפחה

החתונה התקיימה בבית הכנסת "אוהל מועד" ברמת גן. התחתנתי עם בחור בשם מוריס סלמן, שהיה בעל מדהים והגיע ממשפחה טובה. לא היו לי בעיות במשך שנות נישואיי. אחרי החתונה המשכתי לעבוד במפעל, ושנה לאחר מכן נכנסתי להריון. במשך ההריון המשכתי לעבוד, ובחודש השמיני ילדתי את בני הבכור והמקסים אילן. אילן נולד פג, ולכן לקחו אותו ממני, ושמו אותו באינקובטור במשך חודש שלם.

אחרי שאילן נולד עזבתי את העבודה מכיוון שהייתי צריכה לטפל בו ולדאוג לו. שנתיים וחצי לאחר מכן נולדה בתי השנייה שלומית, ואחרי ארבע שנים נולד עמי. אחרי שעמי נולד, עברנו לגור בדירת שני חדרים בפתח תקווה, ושגרת היום שלי הייתה כזו: בחמש בבוקר הייתי קמה ומלבישה את עמי מתוך שינה. לאחר מכן הייתי יוצאת לעבודה באוטובוס של השעה חמש וחצי. שלומית, שהייתה אז בכיתה ב', הייתה מעירה כל בוקר את עמי בשעה שבע ולוקחת אותו לגן. לאחר מכן הייתה הולכת בעצמה לבית הספר, שהיה מול ביתנו וליד הגן.

כששלומית הייתה בכיתה ו' ועמי היה בכיתה ג', עמי התלונן על כאבים חזקים בבטן ואף אחד לא זיהה את הסיבה. לאחר זמן רב שבמהלכו עמי המשיך להתלונן מכאבים, עטפנו את עמי, ורצנו אתו לבית החולים. בבית החולים התברר שהיה לו אפנדיציט שהתפוצץ, אז הכניסו אותו מיד לחדר ניתוח, ולאחר שיקום ארוך הוא ניצל. ביום שבו עמי חזר הביתה, לא היה לנו מספיק לחם להכין אוכל לבית ספר, אז שלחתי את שלומית לקנות לחם. בדרך למכולת שלומית חצתה את הכביש ונדרסה. היא קיבלה מכה חזקה בראש, שבעקבותיה שהתה בבית החולים בתרדמת במשך שלושה חודשים. נלחמתי במשך שלושת החודשים האלה על חייה, וכל דבר שביקשו וייעצו לי לעשות עשיתי. בסופו של דבר שלומית ניצלה וחזרנו לחיות את חיינו הרגילים.

"הנכדים והילדים שלי הם האושר הכי גדול בשבילי"

כאשר נולד הנכד הבכור שלי, יובל, זו הייתה השמחה הכי גדולה שלי ושל בעלי. לאחר מכן נולדו לי עוד שמונה נכדים מקסימים. אני מעריכה את אבי ואת מה שעשה בשביל המשפחה שלנו. אני מעריכה גם את ילדיי שהיו שם בשבילי ותמכו בי כאשר בעלי נפטר. כיום אני מאושרת במקום בו אני נמצאת, ארץ ישראל.

תמונה 4
כל המשפחה ביחד מוריס, אילן, מארי, עמי ושלומית בחגיגת בר המצווה של עמי

 

הזוית האישית

מארי סלמן – "אהבתי את שקד ואת אופיר כאילו הן הנכדות שלי. אני אתגעגע אליהן מאוד ואני מודה למיכלי על שהזמינה אותי לפרויקט הזה, ועל שגרמה לי לצאת מהבית פעם בשבועיים כדי לקבל ידע מהתכנית."

שקד ואופיר: "נהנינו מאוד מהפרויקט, שמחנו להכיר את מארי ולמדנו המון."

מילון

די. די. טי
חומר להדברת מזיקים.

פג
פג הוא תינוק שנולד לפני השבוע ה-37 של ההיריון. לידה רגילה מתרחשת לרוב סביב השבוע ה-40 של ההיריון.

אינקובטור
(בעברית גם חֲמָמִית) הוא עריסה שקופה, מעין חממה, המשמש פגים שנולדו טרם עת או תינוקות הלוקים במחלה כלשהי.

בית חולים
מוסד המספק שירותי רפואה הכוללים גם שירותים הדורשים אשפוז (כלומר, שהייה במוסד הכוללת לינה לפרק זמן כלשהו).

אפנדיציט
מחלה דלקתית של התוספתן. זוהי סיבה נפוצה לכאב בטן פתאומי חריף המצריך התערבות כירורגית ומצב ידוע ברפואת חירום, המחייב במקרים רבים כריתה של התוספתן המודלק, בלפרטומיה או בלפרוסקופיה.

תרדמת
היא מצב חולני שבו הגוף שוקע למצב ממושך של חוסר הכרה, ללא יכולת להעירו. תרדמת נובעת משלל סיבות, כגון הרעלה, שבץ, טראומה גופנית, נטילת סמים מסוימים וסיבות רבות אחרות.

קלאס
משחק ילדים שבו משרטטים משבצות על קרקע ומנסים לקלוע אבן למשבצת, ובהתאם לתבניות מוגדרות בכל משחק השחקנים מדלגים משבצות ואוספים את האבן. מי שדילג על כל המשבצות הוא המנצח.

גולות
(נקראות לעתים גם ג'ולות או ג'ולים, ו-בלורות באזור חיפה) הן צעצוע המשמש למשחקי ילדים מגוונים.

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", הייתה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

ציטוטים

”"אני מעריכה את אבא שלי על מה שעשה בשבילי ובשביל משפחתי"“

הקשר הרב דורי