מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור העלייה של יהודית

תמונה זו צולמה בטקס פתיחת הפרוייקט .
תמונה זו צולמה עם בני משפחתי ברומניה .
ילדותי ברומניה ועד עלייתי

ילדותי

נולדתי ברומניה 1947. גדלתי באזור טרנסילבניה, עד 1964 כאשר עלינו לארץ כל המשפחה.

תמונה 1

משפחתי

היינו משפחה, הורים (פרידה וגדליה) ושלושה ילדים (צבי, אווה ויהודית – אני). הוריי היו שומרי מסורת ויחד עם זה השתלבו בחיים בחברה הרומנית הקומוניסטית. בשנים שאחרי הקמת המדינה (1948) השאיפה הייתה לעלות לארץ ישראל אבל השלטונות לא אפשרו לנו. אני לא הכרתי את הסבים והסבתות שלי, הם נפטרו לפני שאני נולדתי (חלקם נספו בשואה). אמי הייתה עקרת בית ואבי עבד במפעל לייצור רהיטים.

בית הספר

למדתי בבית ספר ממשלתי יחד עם חברים לא יהודיים, והייתי בתנועת נוער קומוניסטית (pioner), אבל הזיכרונות מהילדות הם טובים חוץ ממקרים אחדים שבהם הרגשתי שאני לא שייכת לחברה הזו. כאשר שרנו את ההמנון בכיתה ושירי הלל למדינה הרגשתי שאני לא שייכת, שמדינתי היא ישראל ולשם רצינו להגיע.

עלייתי לארץ

הגעתי לישראל בגיל 17, בקושי ידעתי לדבר ולקרוא עברית, הלכתי לאולפן ללמוד את השפה. שליח של עליית הנוער הגיע אלינו לאולפן כדי לעזור למי שמעוניין להמשיך בלימודים .

לפני המלצתו נרשמתי לבית ספר פרטי (אקסטרני) שמכין לבחינות הבגרות, היו קשיים רבים בגלל השפה וחוסר הידע במקצועות כמו תנ"ך, היסטוריה, אנגלית, גיאוגרפיה של ארץ ישראל וכו'… בסופו של דבר סיימתי את הבגרויות ולמדתי בבית ספר דו שנתי לעובדי מעבדה רפואית. (בגלל היותי עולה חדשה ללא ידיעת השפה, והורים שומרי מסורת לא הייתי בצבא והיום אני מצטערת על כך).

הרבה פעמים אני משווה את הילדות שאני עברתי בארץ המוצא לעומת ילדות נכדיי בישראל. היו לי רגשות מעורבים בקשר לזהות כי גדלתי בבית ציוני, לעומת החינוך בבית הספר שחינכו אותנו להיות נאמנים למדינה שאנחנו חיים ומצד שני ידעתי שהשאיפה שלי ושל משפחתי לעלות לישראל ברגע שיאפשרו לנו. ילדינו ונכדינו אינם מכירים זאת, הם נולדו בארץ ישראל .

כשעליתי לארץ עמדתי מול קשיים רבים ללא שפה, הלכתי לאולפן ללמוד עברית ואחרי שנה עמדתי בפני מבחני הבגרות שהיו בשבילי משימה קשה. בהמשך החיים בישראל, בנוסף לקשיי ההסתגלות היו לי גם הפתעות.

משפחתי

הכרתי את בעלי חיים במסיבה עם חברים בביתו, ואחרי תקופת הכרות קצרה החלטנו להתחתן. התברר לנו שבילדות למדנו באותו בית ספר יסודי ברומניה. חיים עבד ככלכלן במנהל מקרקעי ישראל ותמיד אהב מוסיקה ונגינה בפסנתר. לאחר מכן, נולדה לנו ילדה ראשונה ושמה נורית. כשנורית הייתה בת 5 נולדה הבת השנייה ענת (היא אמא של יהלי). היינו משפחה מאושרת, הרבה שמחה ושירה בבית. שתי הבנות ניגנו ושרו מאוד יפה והיו הנציגות של בתי הספר בטקסים.

היום אנחנו נהנים ממשפחה מורחבת, נורית נשואה לאבישי ויש להם שני ילדים יואב (13) ומיקה (12). ענת ויובל הם ההורים של יהלי (11) ויהונתן (8).

אני עובדת בבית חולים מאיר כבר 48 שנים במחלקה מיקרוביולוגיה, ובעלי, חיים, פנסיונר. אנחנו נהנים מהמפגשים עם בני משפחתנו היקרים. אנחנו אוהבים לטייל ברחבי הארץ. לאחרונה היינו ברודוס ובעוד מקומות עם כל המשפחה.

חוויה ישראלית

בחרתי לשתף בחוויה ישראלית מהשנה הראשונה שלי בישראל. הייתי נערה בת 17 והגעתי לאולפן של עליית הנוער בכפר פינס. הייתי שם באולפנה לבנות דתיות. הכרתי בנות שהיו בגילי ממדינות שונות. ילדיי ונכדיי לא מכירים את התחושה הזו, ורק מי שעבר את זה יכול להבין. הרגשנו שהגענו הביתה, למולדת שלנו. זה היה מאוד מרגש.

למדנו עברית וגם על החיים בארץ. המקום היה מוקף פרדסים ונהנינו מכל רגע. אכלנו הרבה תפוזים שקטפנו בעצמנו והם היו טעימים. ההתרגשות הייתה גדולה בזכות זה שהתגברנו על הקשיים שעמדו לפנינו. הייתי מאושרת שזכיתי לחיות בארץ ישראל שעלייה חלמתי שנים רבות.

תמונה 2

 

שיר: ואולי – רחל המשוררת ביצוע: אריק איינשטיין

הזוית האישית

סבתא יהודית: אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לספר ליהלי סיפורים שעדיין לא סיפרתי ועל ידי כך לחזק את הקשר שבינינו.

הנכדה יהלי: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפורים של סבתא בילדותה, זה מאוד מעניין אותי לשמוע סיפורים מהעבר של סבתא שעוד לא שמעתי.

מילון

Pioner
תנועת הנוער הצופים הקומוניסטית ברומניה.

קומוניזם
שיטת משטר ממשלתית שדוגלת בשוויון אזרחי.

ציטוטים

”"התאמצי ותצליחי" אלה המילים של מנהל שהיה בבית הספר שלי ששמו יהודה רון ז"ל“

הקשר הרב דורי