מאגר סיפורי מורשת

כאשר העלינו את הנושא של העלייה לארץ ישראל, לא היינו בטוחים אם לעלות לארץ ישראל או לא, בגלל כל הקשיים שהיו באותו זמן, בסופו של דבר כל החברים, המשפחה, והדודים ,עלו לארץ ישראל, אז גם אנחנו עלינו לארץ.

כשעלינו לארץ הייתי בת 15. עלינו לארץ באוניה בשנת 1956. עלינו כל האחים ורק אחר כך ההורים שלנו עלו. לקח זמן עד שמצאנו את עצמינו בארץ וחיפשנו הרבה זמן את הורינו. היה לנו גם המון צרות.

היה לנו קצת קשה בהתחלה בגלל שלא רצו שנעלה לארץ ישראל, וגם היה נורא צפוף. באמירים כולם היו אשכנזים וצמחוניים ואנחנו היינו המרוקאים היחידים שאכלו בשר.

אבל בסופו של דבר אני נורא שמחה שעלינו לארץ ישראל בגלל שיותר כיף בישראל ארץ הקודש מאשר במרוקו שם היהודים חיו במיעוט. זכיתי להקים משפחה עם חמישה ילדים: שלושה בנים ושתי בנות. מלא נכדים והמון נינים חמודים ומתוקים, ואני מודה לקדוש ברוך הוא שהראה לי את הדבר הנכון- לעלות לארץ ישראל למרות כל הקשיים שנתקלנו בהם ושהיו בדרך.

לאחר שקצת התאקלמנו באמירים התחלתי להפיץ את כישורי הסריגה שלי, עשיתי תואר של סריגה, והייתי מורה לסריגה. בבית היה לי מפעל של סריגה עם עובדים, ואפילו היו אנשים שכינו אותי "מכונת סריגה" מרוב כל הכישרון שיש לי בתחום זה.