מאגר סיפורי מורשת

עליתי לארץ בשנת 1949 מהשיך עותמאן, זו הייתה מושבה ששלטו האנגלים, בשנת 1948 היו פרעות ואז גרשו אותנו מהבתים .

"בשנת 1918 יהודי תימן היוו כ-7% מכלל היהודים בארץ ישראל. העליות גברו לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב-1947 נערכו פרעות ביהודי עדן שבתימן ועשרות יהודים נרצחו ונפצעו‏[. בעקבותיהם החלו היהודים לעזוב את עדן ולעלות לארץ ישראל.

בשנת 1948, טרם הקמת המדינה, כבר היו בארץ 35,000 יהודים תימנים שהיוו כ-40% מכלל בני העדה (מבין עדות ישראל, זהו האחוז הגבוה ביותר). כ-5,000 יהודים נוספים ניסו לעלות לארץ, אך הבריטים עצרו אותם והם נשלחו למחנה "גאולה" שבעדן. בתקופה שלפני קום המדינה התנגדו שלטונות תימן לעליית יהודים לארץ ישראל. לאחר הקמתה של מדינת ישראל שינו את עמדתם והתירו ליהודים לעלות." ( ויקיפדיה)

אני, אמי ואחותי הגדולה עצרו אותנו ולא נתנו לנו ללכת יחד עם המשפחות. האנגליםהכניסו אותנו לאחד הבתים של יהודים ומאחוריו היה בית של ערבים, הם למעשה הצילו אתנו. הם אפשרו לנו לעבור לגג שלהם ומשם ראינו איך שורפים את הבתים, את בית הכנסת.

על הגג בילינו כל הלילה ורק למחרת בבוקר באו האנגלים והוציאו אותנו למשאיות אספו את כל מי נשאר, היו בינינו גם פצועים והרוגים ואז לקחו אותנו למחנה "חשד",בו שהינו קרוב לשנה ובשנת 1949  הגענו למחנה עתלית, שם שהינו בערך חצי שנה שנה. אחר כך לקחו אותנו למקום קבע בזיכרון יעקב.

משנת 1954 גרנו בתל אביב, בשכונת כפר שלם.

אחרי כל המעברים ולמרות הכול הצלחתי לסיים 12 שנות לימוד, עבדתי קשה,

עזרתי להוריי. בגיל 24 התחתנתי וגידלתי 4 ילדים.

היום מעניין להעלות זיכרונות וסיפורים מהימים הרחוקים והקשים. ימים רחוקים וקשים שזכורים כימים יקרים מאוד!