מאגר סיפורי מורשת

סיפור עלייה לישראל

שמי אלה בר-שי, נולדתי בפולין בשנת 1948.  ב-1964 משפחתי ואני עלינו לישראל בגיל 16.

קיבלנו דירה בבאר שבע בשכונת ד', בחודש יולי היה יום חמסין והיה למשפחתי ולי מאוד קשה.

הכל היה חדש מזג האוויר, השפה, המנטליות.

קיבלנו קופסאות אוכל של זיתים, חומוס, עדשים ועוד שלא היו מוכרים לנו.

בישלנו את הארוחות על פטיליה, כדי לקרר את המוצרים היינו קונים קרח למקרר. האמצעים שלנו היו דלים מאוד בכל הבחינות. לא קיבלנו שום עזרה והכוונה מאף אחד.

לא ידענו עברית והתנהלות יום יומית הייתה די קשה.

אבל כעבור כמה שבועות הלכנו לאולפן כדי ללמוד עברית.

בסיום לימודי עברית הלכתי ללמוד סרטוט מכונות ובניין בבית ספר עמל בשכונה א'. בדרך הכרתי הרבה אנשים טובים שעזרו לי ותמכו בי.

ב- 1967 פרצה מלחמת ששת הימים את החדשות שמענו בטרנזיסטור.

היינו צריכים לאטום את החלונות.

עזרנו גם בחפירות שוחות.

מאוד שמחנו שניצחנו במלחמה.

רק לא היינו מודעים למספר הגדול של החיילים הנופלים.

בסיום לימודי עבדתי בסרטוט אצל אחד המהנדסים בעיר.

בסביבות גיל 20 הכרתי את אבא של ילדי, ושמו יוסף.

במשך השנים נולדו לי ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת.

ב- 25.9.1972 נולדה בתי רויטל.

ב-11.8.1978 נולד בני גיא.

ביום שני במלחמת לבנון הראשונה ב-10.6.82 נולד בני שי.

ב-1986 בנינו בית בנווה נוי, השכונה הייתה מלאה ילדים קטנים ושובבים.

כעבור כמה שנים נולדו נכדי, ראם שנולד ב-, 16.5.1999 ,בל שנולדה ב-1.7.2002 ואני נולדתי ב-26.5.2006 ואיילה נולדה ב-23.5.2015 החיים זרמו על מי מנוחות עד לשבת השחורה שבאו מקצין העיר להודיע  לנו שבני שי נהרג ב-12.8.2006 בפעולה בלבנון, זה קרה במלחמת לבנון השנייה יומיים לפני הפסקת האש. מאז החיים מתחלקים לחיים של לפני והחיים של אחרי.

הזוית האישית

מאחלת לסבתא הרבה בריאות וחיים מאושרים נהנתי מאוד להפגש איתה בביה"ס ולשמוע על חייה, למדתי דברים חדשים על סבתא.