מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבתא שלי, עליזה, נולדה בעיר דבדו שבמרוקו בשנת 1925.

היא התחתנה עם סבא רבא, חיים ז״ל, במרוקו והם חיו חיים מאושרים עם כל המשפחה שלהם. אחרי כמה שנים, ההורים של סבתא רבתא לא הפסיקו לשכנע אותה ואת בעלה חיים לעלות לארץ ישראל מכיון שזו ארץ הקודש וארץ זבת חלב ודבש. סבתא רבתא שלי לא רצתה להיפרד מכל המשפחה, מההורים, מהאחים והדודים שלה  אולם אחרי שיכנועים רבים היא וסבא רבא שלי החליטו לעלות לארץ.

בשנת 1951, עלו לארץ. המסע לארץ ישראל היה קשה ומפרך. מזג האוויר היה סוער והאונייה בה הפליגו, סבתא רבתא וסבא רבא שלי, כמעט טבעה. הם היו רעבים ועייפים אבל לבסוף, לאחר ימים רבים, הגיעה האוניה שלהם לנמל חיפה.

כשהגיעו לארץ, סבתא רבתא שלי לא הפסיקה לשאול איפה החלב והדבש שאמרו לה שיש בארץ, וכולם צחקו עליה ואמרו לה שארץ זבת חלב ודבש זה רק ביטוי ותיאור לארץ ישראל ולא באמת מצב אמיתי.

סבתא רבתא עליזה מאוד התאכזבה, כי באמת האמינה שתראה ברחובות חלב ודבש ולא הפסיקה לחפש אותם ברחובות.

חיילות מהצבא לימדו את סבתא רבתא לדבר ולכתוב עברית ולאט לאט סבתא רבתא וסבא רבא שלי התאקלמו בארץ. סבתא שלי אסתי שלי נולדה כמה שנים אחרי.

סבתא רבתא עליזה, כבר בת 94, ולפני חודשיים חגגנו לה יום הולדת גדולה עם כל הנכדים, הנינים ובני הנינים. ביום ההולדת של סבתא רבתא היא סיפרה שוב את הסיפור על העלייה שלה וכולם צחקו כשסיפרה על זה שהאמינה שתראה ברחובות חלב ודבש.

הזוית האישית

היה לי מאוד מעניין ומרגש לשמוע סיפורים מסבתא רבתא שלי וסבתא אסתי