מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא שלו יצחק, נולדתי בגיאורגיה בשנת 1954. 

 

 

אני רוצה לציין בסיפור העלייה של משפחתי שמנתה אז 21 נפשות, יחס חם של צוות סוכנות היהודית במבצר העתיק בווינה. היחס של עובדי סוכנות בבן גוריון היה פחות מלבב.

עליתי ארצה בתאריך 18.12.72 ישר לעיר אשדוד בה אני מתגורר עד עצם היום הזה. הגענו לאשדוד ללא בחירה. בשנות השמונים, אשדוד הייתה בתנופת בנייה מדהימה באזורים ה' החדש ואזור ד' ובתלו. בתקופה ההיא עבדתי בכל עבודה מזדמנת כולל קונסטרוקציות לבניין ובידוד, צנרת דלק חמה, חומר מבודד של שנות ה-70 שעדיין דוקר לי בגוף.

 

היו הרבה קשיים, היינו משפחה גדולה עם הרבה ילדים קטנים, אבל כולנו גדלנו, התבגרנו והסתדרנו ותודה על כך למדינת ישראל. ילדותי עברה בגיאורגיה הקסומה, בנחלים גועשים ובמערות חשוכות. למדתי בעיירה בשם קולאשי. קולאשי: היא עיירה קטנה בנפת סמטרדיה שבמחוז אימרתי במערב גאורגיה. העיירה ממוקמת 5 קילומטר צפונית לסמטרדיה, ואוכלוסייתה מנתה בשנת 2002 כ-2,000 איש. בכפר היו: מפעל אריגה, ציוד לייצור מוצרי בדולח, ומתפרות, שאינן מתפקדות כיום.

למדתי במרכז תרבות רוחני של יהדות גיאורגיה. סיימתי 10 שנות לימוד.

 

בתאריך 23.08.73 התחתנתי עם היקירה שלי נרקיס. אני הייתי אז בן 19, נולדו לנו שלושה ילדים מקסימים: שלום, תמר ושרונה. בהמשך זכינו לחתנים נפלאים, כלה מדהימה ונכדים ונכדות צדיקיםות אחד אחד ותודה לה'. לבסוף אני מאד נהנה להיות בגמלאות ועוד היד נטויה.

 

כמה חודשים לאחר החתונה גוייסתי לצה"ל, זה היה בתאריך 06.10.73. הייתי חייל טרי במלחמת יום הכיפורים, ואחרי זה השתתפתי בכל מלחמות ישראל. במילואים בחיל הרפואה שירתתי עד גיל 50.

ואחר כך עבדתי מיד עם שחרורי מצה"ל עד פרישתי לגמלאות בתאריך 01.02.15 בבית זיקוק אשדוד (כיום נקרא פז זיקוק) במחלקת כיבוי אש, בטיחות והצלה. 

 

תשע"ה 2015