מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה וההתאקלמות בארץ של סבי דוד

קוראים לי דוד פמפנל אני סבא של מיה. נולדתי בתאריך 29/7/1949 – בעיר פרנה שבארגנטינה.

גדלתי בשכונה לא יהודיה אך היו לי חברים יהודים, אני למדתי בבית ספר לא יהודי. הייתי בתנועות נוער, בנוער הציוני ובשומר הצעיר. ובשומר הצעיר הכרתי את סבתא של מיה.

תנועות הנוער השפיעו מאוד לעלייה לישראל. הם היו הבסיס לעלייה בזכות תנועות הנוער עליתי לארץ. אחת מהמטרות בתנועת הנוער השומר הצעיר היו לארגן קבוצות הנקראות גרעינים ולעלות לארץ ישראל.

התחלתי לחשוב לעלות לארץ בגיל 20. עלינו לארץ בינואר 1978, כשהייתי בן 29, עליתי עם סבתא של מיה ועם אמא של מיה שהייתה בת שנתיים. השארנו משפחה בארגנטינה, המשפחה הבינה את הרצון שלנו לעלות לארץ אבל היו עצובים בגלל הפרידה.

הטיסה לישראל הייתה מלאת התרגשות ושמחה שם הבנו שעכשיו זה קורה אנחנו עוד מעט נגיע לארץ ישראל. אנחנו באנו לישראל עם החלטה להתיישב בקיבוץ, זאת הייתה החלטה שקיבלנו בארגנטינה היו אופציות לגור במקומות אחרים החלטנו לגור בקיבוץ מפני שהיה נראה לנו שבתחום החברתי זה הרבה יותר מתאים. חברה עם פחות הבדלים בין האנשים השונים ולא היה חשוב לנו התחום החומרי.

הכרנו אנשים בקיבוץ, אנשים שחיו פעם בארגנטינה ועלו לארץ לפנינו היו כאלה הם הפרש של כמה שנים אבל היו כאלה שההפרש היה של כמה חודשים. קיבלו אותו יפה והייתה לנו התאקלמות מהירה וקלה. לא הבנו את השפה לא כל כך ידענו עברית, ידענו מעט. גרנו בקיבוץ כמעט שנה עם עברית מועטה עד שאני וסבתא של מיה יצאנו ללמוד.

הקשר עם המשפחה שלי אחרי העלייה היה קשר הדוק. שלחנו אחד לשני מכתבים, מפני שלפני 40 שנה לא היו טלפונים ניידים. אחרי שנה שגרנו בקיבוץ ההורים באו לביקור ואחרי שנתיים ההורים שלי עלו לארץ.

כיום אני חיי בישראל 40 שנה וחודשיים ואני בטוח שקיבלנו החלטה נכונה ואני מאוד שמח שעליתי לארץ. הקיבוץ ענה לציפיות שלנו ועובדה שאנחנו חיים כיום באותו הקיבוץ, הקיבוץ השתנה עם הזמן זה לא אותו קיבוץ שהיה לפני 40 שנה.

המשפחה שלנו גדלה והתרחבה בארץ נולדו לנו בארץ עוד שני בנים וכיום יש לנו שישה נכדים. הציפיות שלי בארץ שיהיה שקט ושלום עם השכנים ועם האוכלוסיה הערבית אני רוצה לחיות בארץ ישראל מפני שזאת המדינה של היהודים  ואנחנו יכולים להתפתח כיהודים רק בארץ ישראל היהודים שחיים בארץ ישראל יכולים להיות בטוחים.

La historia de la inmigración y la aclimatación en la tierra de mi abuelo David Mi nombre es David Pampanel. Soy el abuelo de Mia. Nací el 29/7/1949 en la ciudad de Parana, Argentina. Crecí en un vecindario no judío pero tenía amigos judíos. Asistí a una escuela no judía. Estaba en movimientos juveniles, Hanoar Hazioni y Hashomer Hatzair. Y en Hashomer Hatzair conocí a la abuela de Mia. Los movimientos juveniles influyeron mucho en la inmigración a Israel. Eran la base de la decision de la Alya a Israel. Uno de los objetivos del movimiento juvenil Hashomer Hatzair era organizar grupos llamados "núcleos"  (Garin) e inmigrar a Eretz Israel. Empecé a pensar en inmigrar a Israel a la edad de 20 años. Inmigramos a Israel en enero de 1978, cuando tenía 28 años, y emigré con la abuela de Mia y la madre de Mia, que tenía dos años. Dejamos una familia en Argentina, la familia entendió nuestro deseo de inmigrar a Israel pero estaba triste por la separación. El vuelo a Israel estuvo lleno de emoción y alegría, y nos dimos cuenta de que estaba sucediendo. Vinimos a Israel con la decisión de establecernos en el kibbutz. Fue una decisión que tuvimos en Argentina. Tuvimos opciones de vivir en otros lugares. Decidimos vivir en el kibutz porque nos parecía que en el ámbito social era mucho más apropiado. Una sociedad donde existen menos diferencias entre las diferentes personas, y no nos importa la parte material. Conocimos gente en el kibbutz, personas que alguna vez vivieron en Argentina y emigraron a Israel antes que nosotros con una diferencia de varios años, pero hubo quienes tuvieron una diferencia de varios meses. Fuimos bien recibidos y tuvimos una aclimatación rápida y fácil. No entendíamos el idioma, no sabíamos muy bien el hebreo, sabíamos muy poco. Vivimos en el kibbutz durante casi un año con poco hebreo hasta que la abuela de Mia y yo  fuimos a estudiar. La conexión con mi familia después de la aliá fue una relación estrecha. Nos enviamos cartas entre nosotros porque hace 40 años no había teléfonos móviles. Después de un año vivimos en el kibutz, los padres vinieron a visitarnos y dos años más tarde mis padres emigraron a Israel. Hoy, despues de haber vivido en Israel durante 40 años y dos meses estoy seguro de que tomamos la decisión correcta y estoy muy feliz de haber llegado a Israel. El kibutz respondió a nuestras expectativas y al hecho de que vivimos hoy en el mismo kibbutz da la pauta que decidimos correctamente, el kibbutz cambió con el tiempo, no es el mismo kibutz que fue hace 40 años. h hNuestra familia creció y se expandió en Israel nacieron dos hijos más en Israel y hoy tenemos seis nietos.

Mis expectativas en Israel de que haya  paz y tranquilidad con los vecinos y con la población árabe Quiero vivir en la Tierra de Israel porque este es el estado de los judíos y spodemos desarrollarnos como judíos solo en la Tierra de Israel.

sLos judíos que viven en la Tierra de Israel pueden estar seguro

הזוית האישית

מיה: היה לנו מהנה לדבר ביחד ולעשות את העבודה הזאת למדתי המון על העלייה של הסבים שלי ואמא שלי לארץ.  לסבא היה חשוב והתרגש לספר על הילדות ועל העלייה.