מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבתא שלי, טובה, נולדה בשנת 1934, בזמוש שבפולין.

היא למדה בבית ספר יהודי בגרמניה, מכיתה א-ג וכשעלתה לארץ כבר ידעה לדבר מעט עברית ולכתוב כמה וכמה משפטים.

בכדי שיוכלו לעלות ארצה הם היו צריכים לנסוע מגרמניה לצרפת, ברכבים של הסעת פרות וכבשים לשחיטה, כדי שהצרפתים לא יגלו אותם בדרך לנמל בו עגנה האונייה "פיינרורק", שעליה הפליגו לפלשתינה, בשנת 1948, לפני קום המדינה, היא אביה ואחיותיה.

לא כל האחיות שלה עלו לפלשתינה. אחת נסעה לארה"ב ואחת נשארה בפולין. כשעלו ארצה יכלו ללכת לגור בחיפה, אבל אביה החליט שהוא רוצה לקנות דירה קטנה בקריית חיים שהייתה אז מעברה.

אחרי קום המדינה היו פעמים מועטות שבהן היו מלחמות עם הערבים. בשנים הראשונות בארץ נאלצו להסתדר עם מה שהיה בכיס, וכבר בגיל צעיר נאלצו לחפש מקומות עבודה. היו רגעים שסבתא רבתא שלי, הייתה חולמת על אוכל בשפע וסעודות בחינם.

אחרי כמה שנים הכירה את סבא רבא שלי, סבא דויד ז"ל, דרך חברים משותפים. סבא רבא שלי עלה לארץ לפני קום המדינה והיה חבר ושותף במחתרת הלח"י – לוחמי חרות ישראל. אחרי הקמת צה"ל הוא שירת ביחידת "שועלי שמשון" שהייתה יחידת הקומנדו הראשונה שידועה כיום כ"שייטת 13".

הם הכירו על אוניית ק.28 בזמן שירותו. סבא וסבתא רבא שלי תמיד הלכו למסיבות ריקודים, ונהנים מהזוגיות שלהם. סבא רבא שלי, תמיד קנה לסבתא רבתא שלי, מה שהיא רצתה ולא היה חסר לה כלום. שמלות טוטו בכל הצבעים, ונעליים הכי יפות ואת סרטי השיער היפים במינם.

הזוית האישית

רומי: רציתי לציין שאני אוהבת את סבתא רבתא שלי