מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ביבר פרדי, נולדתי בשנת 1946 ברומניה. אני בעל תואר שני בהיסטוריה כללית, עסקתי כמורה ומנהל בית ספר ברומניה. נשוי למרים, עורכת דין במקצועה.  יש לנו שני ילדים ושישה נכדים. כיום אנחנו מתגוררים בנוף הגליל.

סבתא וסבא כסטודנטים

עלינו לארץ ישראל עם שני בנים בני 6 ו-13, בשנת 1984 בעצם זה סיפור מאוד פשוט ורגיל אבל מעניין… שליו הנכד שלנו תמיד אהב לשמוע את סיפור העלייה שלנו. זה משהו מאוד מעניין הקשור במקצועות שלנו והחיים שלנו בארץ. אשתי מרים הייתה ועבדה ברומניה כעורכת דין ואני הייתי מורה להיסטוריה ומנהל בית ספר. השאלה הייתה – מה אנחנו עושים בישראל במקצועות האלה. לא ידענו מילה בעברית וחשבנו שחייבים לעבור הסבה מקצועית על מנת להצליח בארץ החדשה. כעולים חדשים גרנו במרכז קליטה (מעון אקדמאי בנצרת עילית) התנאים היו מאוד טובים (שלושה חדרים עם מרפסת גדולה). במשך שישה חודשים משרד הקליטה שילם את כל ההוצאות שלנו. הנציגים של משרד הקליטה הבטיחו ותמכו בנו ללמוד על מנת לעבוד אחר כך במקצועות שלנו.

סבתא מקבלת רשיון עריכת דין בישראל 

אחרי שהות באולפן בנצרת עילית נסעתי כל יום לחיפה, לקורס למורים עולים חדשים כדי לקבל את רישיון ההוראה הישראלי. מצאתי עבודה כמורה מדריך במועדונית משפחתית, עבדתי עם ילדים במצב סוציואקונומי קשה. מאוד אהבתי את העבודה הזו ויצאתי לגמלאות משם. סבתא מרים נסעה גם היא לתל אביב בכל יום לקורס של לשכת עורכי הדין ואחרי התמחות של שנה בבית משפט מחוזי בנצרת היא התחילה לעבוד כעורכת דין במינהל מקרקעי ישראל. היא גם יצאה משם לפנסיה. אנחנו מאוד מרוצים שעלינו לארץ ישראל ועבדנו במקצועות שלנו. לא חשבנו שנצליח…  אנחנו אומרים תמיד לשליו: "אסור לוותר, תמיד תצליח".

החיים שלי היום כגימלאי זה משהו נהדר. אני מסיע את הנכדים שלי לחוגים, קורא הרבה רואה טלוויזיה ועושה קניות.

הזוית האישית

שליו: מאוד נהניתי מהכתיבה של הסיפור.

סבא: היה נהדר, לשתף פעולה עם הנכד וזו פעם ראשונה.