מאגר סיפורי מורשת

סבתא רינה, נולדה בחלאב שבסוריה בשנת 1942, וזהו סיפורה.

בשנת 1942החליטו הורי סבתי לעלות לארץ ישראל, לפני קום המדינה.

בתקופה הזו הדרך היחידה להיכנס לארץ הייתה ברגל או על גבי בהמות משא והכניסה הייתה לא חוקית.

הורי סבתי ארזו את בגדיהם והעמיסו את תכולת חפציהם על חמור בדרכם מסוריה לישראל.

בדרך, סבתא רבתא שלי, קיבלה צירי לידה והם נאלצו לחזור לסוריה ללדת את ביתם הבכורה "רינה". אחרי שנה החליטו בשנית לעלות לארץ ישראל ועשו זאת ברגל .

עם עלייתם ארצה נקלטו הוריה של סבתי, בקיבוץ חניתה שבגליל המערבי, על גבול לבנון, שם בילו תקופה קצרה.

סבתי סיפרה שאבא שלה החליט לא לגור בקיבוץ כי סבתי הייתה בת יחידה ופעם היה נהוג שילדי הקיבוצים לא היו ישנים אצל הוריהם, אלא בבתי ילדים.

אבא שלה לא הסכים לזה ולכן הם החליטו לעזוב את הקיבוץ ועברו לגור בתל אביב.

בתקופת עלייתם ארצה, הארץ הייתה בשלטון הבריטים והם נדדו מבית לבית וממקום למקום בשל השלטון הנוקשה וחוסר היכולת של הוריה לממן את כלכלת המשפחה.

בזמן זה נולדו לסבתי עוד שני אחים והם נאלצו לעזוב את תל אביב לראשון לציון. לימים הם חזרו לתל אביב והתיישבו בשכונת נווה צדק .

סבתי סיפרה לי שלא היו בתי ספר מסודרים, והיא למדה בכיתה ביחד עם ילדים בגילאים שונים.

לסבתי המון זיכרונות על תקופת הקמת המדינה, הכרזת העצמאות ומלחמות ישראל.

כיום סבתא שלי בת 76 ואני נהנה לשמוע ולהקשיב לסיפורי הילדות שלה שמלמדים אותי על היסטוריית מדינת ישראל, על התקופות השונות שהביאו את המדינה שלנו למה שהיא היום.

הזוית האישית

עמית – אני מאוד נהניתי לשמוע את הסיפור של סבתי ולמדתי המון דברים חדשים עליה ואני מאוד שמחתי להעשיר את הידע שלי עם סיפור מעניין כזה.