מאגר סיפורי מורשת

סבתא מספרת: ״שמי שרה, נולדתי בברזיל בתאריך 19 בספטמבר 1948, בעיר פורטו אלגרה שהיא עיר הבירה של מדינת ריו גרנדה דו סול, המדינה הכי דרומית בברזיל. שם נולד גם אבי ושם גרו הסבים שלי. אימא שלי נולדה בריו דה ז'נרו ולשם עברנו כאשר הייתי בת שנה, ושם נולד אחי יצחק בתאריך 12 למאי 1951. כאשר הייתי בת 4, המשפחה עברה לסאו פאולו ושם נולדה האחות הקטנה מרים בתאריך 15 לאפריל 1956. המשפחה חגגה את החגים היהודים ובהם הייתה נוסעת לבית הכנסת.״

זכרונות ילדות 

לסבתא הייתה ילדות מאוד שמחה בבית עשיר וההורים היו ציונים, אוהבי ישראל. סבתא הייתה כבר מגיל צעיר פעילה בשומר הצעיר בגלל שההורים שלה היו פעילים ובין מקימי מפלגה שנקראה מפ"ם. סבתא למדה ביסודי בבית ספר יהודי שנקרא י.ל. פרץ. בגיל 10 התקבלה לתיכון לדוגמא של מדינת סאו פאולו ושם סיימה את כיתה ט' לקראת העלייה לארץ.

ההכרות עם הארץ

ההורים של סבתא שרה ביחד עם 19 משפחות חברים של המפלגה החליטו לבחון אפשרות לעשות עלייה לישראל. באוגוסט שנת 1960 הגיעו כתיירים לישראל וסבתא שרה וחברה שלה רותי באו עם הקבוצה. הם שכרו אוטובוס ונסעו מדן עד אילת ובחרו מגרשים בחיפה עליהם יבנו את בתיהם ולשם יעברו עם עלייתם לארץ.

עלייה ארצה 

בתאריך 11 במאי 1964 המשפחה של סבתא שרה – ההורים, האח יצחק והאחות מרים, יחד עם הסבים מצד אבא עלו על אוניית תיאודור הרצל בנמל סנטוס ויצאו להפלגה דרך לישראל. למחרת, בתאריך 12 במאי 1964, האונייה עגנה בנמל בריו דה ז'נרו. היה זה תאריך בר המצווה של יצחק, האח של סבתא. לכן את בר המצווה חגגו גם כמסיבת פרידה מכל החברים והמשפחה בברזיל. לאחר 17 ימי הפלגה הגיעה האונייה לנמל חיפה בתאריך 28 למאי 1964 וכל בכירי מפלגת מפ"ם חיכו לקבוצה בנמל. הבתים של קבוצת העלייה מברזיל שקראו לעצמם "פלוגת העלייה" לא היו מוכנים וכולם הועברו למגורים זמניים בקרית חיים עד לסוף אוגוסט כאשר הבתים היו מוכנים והמשפחות עברו לחיפה, לרחוב אגמון 1.

תחילת הדרך בארץ 

היו ארבע בנות בגיל של סבתא (רותי, רגינה פנינה וסבתא שרה) ורשמו אותן לקראת תחילת הלימודים בספטמבר שנת 1964 בבית ספר ׳חוגים׳ בחיפה. סבתא וחברותיה הגיעו לביקור הכרות עם המחנכת וילדי הכיתה, כי הן לא ידעו עברית. השיעורים באותו יום היו שפה, אנגלית (בברזיל אנגלית היתה השפה הזרה השלישית שלמדו אחרי לטינית וצרפתית) ותנ"ך. אחרי שיעור התנ"ך סבתא שלי קמה והודיעה ששם היא לא לומדת – היא לא הבינה כלום כל היום. אחריה קמו החברות שלה והודיעו אותו הדבר. אחד מחברי הקבוצה היה רופא ילדים והוא רצה לחיות בקיבוץ, אז המשפחה עברה לגור בקיבוץ כפר מסריק וארבעת הבנות החליטו שיבואו ללמוד בתיכון של הקיבוץ, במוסד חינוכי נעמן. כך סבתא שלי הגיעה לכפר מסריק, סבתא שלי קפצה את כיתה י', הן למדו במוסד החינוכי את כיתות י"א ו-י"ב.

החתונה

סבתא הכירה את סבא דני כאשר סיימה את כיתת י"ב, לפני שהתגייסה לצבא. סבתא התגייסה בתאריך 12.12.1966 והם התחתנו בערב ל"ג בעומר, בתאריך 28 למאי שנת 1967, כאשר סבא היה מגוייס וסבתא עדיין חיילת בשירות סדיר. אחרי שנים, סבתא שמה לב שתאריך החתונה היה בדיוק שלוש שנים אחרי שהיא הגיעה למדינת ישראל לנמל חיפה.

הילדים והמשפחה המורחבת

לסבא וסבתא נולדו שלושה ילדים ויש להם עשרה נכדים: יורם איל התחתן עם תמר ונולדו להם: עמרי, עמית ועידו. מרב התחתנה עם יפתח הספל ונולדו להם: נועם, עפרי, דורון ולוטם. מאיה התחתנה עם עודד רוזנקיאר ונולדו להם: עדי, עומר ויובל. אנחנו משפחה מלוכדת שאוהבת לבלות ביחד ונפגשים הרבה פעמים בבית של סבא וסבתא לארוחות.

הזוית האישית

עדי: נהניתי לשמוע מסבתא שרה את סיפור העלייה שלה, על הקושי שלה להיפרד מכל מה שהיה לה מוכר בברזיל ולבנות חיים חדשים בישראל.

סבתא שרה: מאד נהניתי לשבת עם עדי ולספר לה על הפרק הזה בחיים שלי, העלייה מברזיל, הקמת המשפחה המדהימה שיש לנו ביחד עם סבא דני והזכות שהיתה לי להיות שותפה לתכנית זו.