מאגר סיפורי מורשת

שמי יפה בוסקילה. נולדתי בשנת 1952 ביפו. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם ניב נכדי היקר. במפגשים סיפרתי לו על ימי ילדותי. מכל הסיפורים בחרנו להעלות את החוויה שזכורה לי במיוחד. חווית הסריגה הראשונה שלי. שנשארה אהבתי עד היום לסריגה

אני רוצה לספר על "סיפור הסריגה שלי"

זו אני בצעירותי

בזכרונות ילדותי, אני זוכרת את אמי שהייתה יושבת וסורגת וסורגת במשך שעות. אני כילדה, הייתי מסרקת ומחבקת אותה, בשקט בשקט, כשהיא לא הייתה רואה הייתי לוקחת לה חצי חבילת צמר. עם הצמר שלקחתי הייתי מתגנבת למטבח, לוקחת שני גפרורים ומיד נכנסתי לחדר שלי. הייתי מחכה עד שאימי יצאה מהבית ואז כשאמי יצאה לזמן מה, הייתי יושבת וסורגת עם גליל הצמר ושני הגפרורים. סרגתי לעצמי סרט לשיער ושמתי אותו על השיער שלי, סדרתי יפה יפה את שערי ובגאוה  הלכתי לאימי להראות לאמי.

כשאימי ראתה אותי עם הסרט הסרוג על הראש היא שאלה: "מניין הסרט?"  ועניתי: זה אני סרגתי אותו לבד!" ואימי המשיכה לשאול: "מאיפה הצמר?". אז גיליתי לה: "את לא ראית שלקחתי לך את הצמר, את לא רואה שהחבילה שלך נגמרה?!"

מאז ועד היום אני אוהבת לסרוג!

הזוית האישית

יפה בוסקילה: "עד היום הסריגה בשבילי היא תחביב ורוב הזמן אני סורגת מול הטלוויזיה".