מאגר סיפורי מורשת

העליה מבולגריה – הקמת מושב חגור

ההורים שלי משה ומזל אשכנזי עלו מבולגריה בשנת 1948 לפני קום המדינה. הם עלו באניית מעפילים. לאחר העלייה לארץ אבא שלי התגייס לפלמ"ח ושירת בגדוד 9. לאחר הקמת המדינה החליטה קבוצה של צעירים מגדוד 9 להקים מושב. הצעירים היו עולים מבולגריה ותורכיה. הם הקימו את המושב שנקרא בתחילה גדוד 9, הם גרו באוהלים ועבדו בשטחים, למרות שלא היה להם מושג בחקלאות. בהמשך עברו לישוב הקבע זאת אומרת למיקומו היום ושינו את שם המושב – למושב חגור

אני אסתר בוקר נולדתי כבת שנייה להוריי וגדלתי במושב חגור, עד היום שנת 2020 אני מתגוררת במושב חגור. אחי הבכור ניסים אשכנזי היה הילד הראשון של מושב חגור. אני נשואה ואמא ל- 3 ילדים. במושב הכרתי את גיא בוקר שהגיע למושב עם הוריו בשנת 1954 כשהיה בן 3. גיא ומשפחתו עלו מתוניס. גיא ואני גדלנו יחד במושב היינו מגן הילדים יחד ונישאנו בשנת 1973. יש לנו 3 ילדים ו–8 נכדים (כולם לא גרים בחגור).

בחגור היה גן ילדים ובית ספר יסודי. אני למדתי עד כיתה ו' בבית הספר שהיה בחגור. בכיתה ז' עברתי לבית ספר בצופית, סהר הנכד הבכור שלי, אח של ברק, סיים לפני שלוש שנים כיתה ו' בצופית והוענקה לנו תעודת דור שלישי בבית הספר. מכיתה ט' עברתי ללמוד בבית הספר עמי אסף  שבבית ברל.

לאחר מכן התגייסתי לצה"ל לחיל הקשר בתפקיד צפנית. בבית הספר במושב חגור לא היו די ילדים בכל כיתה ולכן צירפו מספר כיתות ללמוד ביחד. לדוגמה בכיתה ו' למדנו עם ילדים בכיתה ח'. בכיתה ח' היו 4 תלמידים. ובכל הכתות  ו', ז'  ו –ח' היינו בערך 15 – 20 תלמידים.

את הילדות העברנו במשחקים ומפגשים במרכז המושב. בנוסף, רוב הילדים עבדו בשדות החקלאיים של ההורים. הייתי חוזרת מבית ספר והולכת לעבוד בלול. תפקידי היה לתת אוכל לתרנגולות ולאסוף ביצים.

בחופשות מבית הספר היינו יוצאים עם ההורים לעבוד בשדות בקטיף של מלפפונים, עגבניות, חצילים, תפוזים וכל מה שהיה וגדל בשדות ע"פ עונות השנה.

באותה עת במושב חגור לא היו כבישים ולא מדרכות. היו כ -75 משפחות שברובן עסקו בחקלאות. אוטובוס עבר בחגור פעמיים שלוש ביום. כך שרוב הזמן היינו בחגור. אם רצינו לגוון וללכת לבריכה ציבורית בפתח תקווה או כפר סבא היינו רוכבים באופניים מספר ילדים יחד. בן הזוג שלי גיא בוקר היה רוכב על אופניים לבית הספר מידי בוקר. הוא למד בבית ספר בפתח תקווה ולא היו הסעות או אוטובוסים לבית הספר.

בבית הורי התגוררו האימהות  של ההורים שלי והן אלה שדאגו לעבודות הבית הניקיון והבישולים. ההורים ברוב שעות היום היו בשדות החקלאיים. הסבתות דיברו "לדינו" לא ידעו עברית ובילדותי דיברתי איתם ב"לדינו". ההורים סיפרו שהגעתי לגיל הגן הילדים לא ידעתי טוב עברית כי בבית דיברתי "לדינו".

הזוית האישית

ילדותי זכורה לי באופן חיובי וכיום אני מבינה שלכול דור ישנה ילדות שונה. הילדות של נכדיי שונה בתכלית מילדותיי ואני רואה זאת באור חיובי. "זה לא המין החזק מכל המינים זה ששורד, גם לא האינטליגנטי ביותר, אלא המין שמגיב הכי טוב לשינוי" בנוסף חשוב לי להדגיש שמבחינתי זכיתי לגדול ולצמוח עם מדינת ישראל. זכיתי להיות ברגעים היסטוריים ובלתי נשכחים: חיובים – מלחיצים – מסעירים- מרגשים – מפחידים – חד פעמיים. לסיכום בחרתי שיר אשר מבחינתי מתאר את הפשטות והחיבור לאנשים קרובים ולמשפחתי – דלת – עידית ברק אדם זקוק לפחות לדלת אחת לפתוח את מה שסגר להיכנס כדי לגלות לצאת בשביל לחפש לסגור על מנת להניח. אדם זקוק לדלת אחת לתלות עליה שלט לקרוא לה בשם. אדם זקוק לדלת כדי שיוכל לנקוש עליה ביד רכה לשמוע מישהו בצדה השני עונה לו: יבוא….