מאגר סיפורי מורשת

לפני כמה ימים, ישבתי עם סבי ודיברתי אתו על עברו בארץ ישראל. שאלתי אותו שאלה, שלא שאלתי אף פעם ורציתי לדעת:

איך הוא וסבתא שלי נפגשו?

סבא אהרון מספר:

"אז, איבט נולדה בשוויץ לפני 70 שנה". הוא מתחיל לספר. "כבר בגיל 14 היא התחילה להתעניין בקורותיו של העם היהודי, היא קראה המון על ישראל. כשהגיעה לגיל 22, היא עלתה לארץ כמתנדבת משוויץ. באותה תקופה, היו הרבה מתנדבים שהגיעו מאירופה לעזור למדינת ישראל. איבט הגיע לכפר סאלד שבגליל העליון. לאחר שהייתה מתנדבת בגליל העליון, החליטה שהיא רוצה ללמוד עברית. אז היא הגיעה לאולפן ללימוד עברית כאן בגניגר.

בקיבוץ גניגר נפגשנו לראשונה

בזמן שהיא הייתה באולפן, אני הייתי המדריך וליוויתי אותה ואת שאר הלומדים לטיול מסוים לירושלים וכך היכרנו. לאחר כמה זמן, נוצר הקשר בינינו, שהיה קצת בעייתי, מפני שסבתא לא הייתה יהודייה, וחששתי שההורים שלי לא יקבלו את זה שאני יוצא עם מישהי שהיא לא יהודייה. בסופו של דבר ההורים הבינו שהיא בחורה טובה, ולא הייתה יותר בעיה. לאחר מכן, היא הלכה לעוד אולפן לעברית, לאולפן מתקדם יותר. בהתחלה לא רצו לקבל אותה, כי האולפן היה בקיבוץ יפעת. ומכיוון שהיא לא יהודייה היא לא קיבלה עדיפות. אבל המזכיר של קיבוץ יפעת הכריח את המנהל של האולפן לקבל אותה, ובסופו של דבר היא גם הייתה התלמידה הטובה ביותר שם."

"כשאני הכרתי את איבט, היא כבר טיפסה על מצדה חמש פעמים, מה שמראה את הקשר שלה לארץ. לאחר זמן מה, החלטנו להיפרד, כי חשבנו, שאולי בגלל שהיא לא יהודייה, אז אולי זה לא מתאים. אך החלטנו שאם נרגיש משהו אחד לשני, האהבה תוביל אותנו אחד אל השני, ונחזור להיות יחד. וכך, אני נשארתי בארץ, ואיבט חזרה לשוויץ למשפחתה."

"לאחר שבועיים שבהם סבתא שהתה בשוויץ פרצה מלחמת יום כיפור, שבה גם אני נלחמתי, איבט חזרה מודאגת לארץ אליי ולחברינו." הוא המשיך בסיפורו, "ברגע שפרצה המלחמה, היא הגיע מהר ככל שיכלה לארץ ונשארה לגור פה עד עצם היום הזה. לאחר המלחמה, החלטנו לעבור את תהליך הגיור. שכנעתי אותה בזה שאם היא תהייה יהודייה, אז גם הילדים שייוולדו יהיו יהודיים וזה חשוב כדי שיהיה להם קל בארץ. היא הסכימה לעשות זאת, והתגיירה. תהליך הגיור שעשתה היה מאוד מהיר, הרב שגייר אותה, הרב גורן, היה הרב הראשי של ישראל באותה תקופה."

"מה שעוד רציתי להגיד," אומר סבא "זה שלפני הגיור, התחתנו נישואים אזרחיים בקפריסין, כי לא יכולנו להתחתן עוד מפני שהיא לא הייתה עוד יהודייה. לאחר הגיור נולדה ביתנו הבכורה, מיכל, אימא  שלך. אחריה ביתנו השנייה, מירב, ולבסוף ילדתינו האחרונה, יעל."

"מה שרציתי להוסיף זה, שמה שמעניין זה שבמשפחתה של איבט, ההורים חינכו את הילדים שכל אחד עושה את מה שהוא בוחר לעשות בחיים. לכל אחד הדרך שלו, ויש לה אחות אחת, שבחרה, למשל, להיות נזירה. העניין הוא ששתי האחיות האלה הן חברות מאוד מאוד טובות, ויש להן קשר מאוד טוב, ומה שמוסיף לזה, זה שהן נולדו שתיהן באותו תאריך בדיוק."

"אני חושבת שזה מעיד על כך שחברויות יכולות להיות חזקות יותר כמעט מכל דבר בעולם, אפילו יותר ממרחק ומדת" אמרתי.

"חיי הקיבוץ, המשותפים והצנועים, כמו הכנסייה, מתאימים לסבתא כמו כפפה על היד. שכן היא פעילה מאוד בקיבוץ, גם מפני שהיא מהנדסת כימיה, וכשבאה לפה מפעל הפלסטיק שבקיבוץ, הרוויח  מהנדסת כימיה שעובדת שם שנים רבות, עד עצם היום הזה, וגם בגלל כל מני סיבות נוספות."

"בסיכומו של דבר, אני בכלל לא מצטער שפגשתי את סבתא, להפך, זה מזל גדול" – "ברור"- "כי היא אישה מאוד מיוחדת בעיני. בקיצור, בחורה מוכשרת וצנועה, שלא מדברת הרבה, אבל כשמדברת זה דיבור לעניין."

הזוית האישית

"אני חושבת שזה מעיד על כך שחברויות יכולות להיות חזקות יותר כמעט מכל דבר בעולם, אפילו יותר ממרחק ומדת" אמרתי.