מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור הלחימה והעליה של סבא דודי

סבא דודי וסבתא בחתונה של הורי
סבא דודי (שנה לא ידועה)
סבא דודי נולד בארה"ב, נלחם כחייל אמריקאי במלחמת העולם השניה ולאחר מכן עלה לארץ

שנות ילדותו של סבא דודי
סבא דוד נולד בשנת 1920 להוריו (ז"ל) אלה ויוסף אריה. הוא נולד בצד הדרומי של העיר מנהטן שבנו יורק. סבא דוד (הידוע בכינויו "סבא דודי" ) היה בן למשפחה אמריקאית, יהודית, חילונית ועניה. שם דברו בשפת היידיש אך מחוץ לבית דיברו בני המשפחה באנגלית ועברית בלבד.
משפחת סלומון התגוררה בדירה קטנה ויש לומר "עלובה" (כך סבי מכנה אותה) בבניין קומות ישן בדרום מנהטן. סבא דודי היה לומד בבית ספר אמריקאי ציבורי ליד ביתו. בבית ספר למדו באנגלית בלבד ומאחר שהבית ספר לא היה יהודי לא היו מרבים בעיסוק לימוד התורה והיהדות בפרט. עקב כך היה הולך סבא דודי ל"תלמוד תורה" כל יום לאחר הבית ספר הרגיל, שם סבא דודי קיבל חינוך יהודי, דתי וציוני מאוד.
משפחתו של סבא דודי מאוד אהבה ללכת לבית כנסת, והייתה גם מאוד שמחה להתקיים כמשפחה דתית אך המציאות הקשה באותה תקופה לא אפשרה זאת. הרבה יהודים באותה תקופה וביחד איתם משפחתי נאלצו לחיות כחילונים עקב מצבם הכלכלי הקשה. משפחות רבות נאלצו לעבוד בשבת כי אחרת פשוט מאוד לא הצליחו להתפרנס.
מצבם הכלכלי הקשה של הקהילה הזאת הייתה ניכרת בתחומים רבים. אחת מהם היה המשחקים בהם שיחקו באותה תקופה. לסבא דודי לא היו משחקים רבים בבעלותו, אם היה רוצה לשחק היה יוצא לרחוב ומשחק במשחק שהיה נקרא "stick ball"".כדי להעביר את זמנו היה הולך סבא דודי לתנועת נוער ציונית יהודית בשם "שמשון".
סמינר מורים וההיכרות עם סבתא חיה
לאחר שסיים תיכון בשנת 1938 הלך סבא דודי לסמינר מורים  (1940-1941) בשם "הרצליה" (סמינר יהודי&;; ציוני). החלום של סבא דודי היה להיות מורה, כל חייו אהב ללמוד ולהשכיל וכך גם אהב ללמד.  סבא דודי למד שם כשנתיים בשנות הארבעים המוקדמות, שם פגש את אשתו לעתיד- חיה. סבא דודי וסבתא חיה התאהבו ונהיו קרובים מאוד זה לזה. הם רצו להתחתן אך לא התאפשר להם לעשות זאת עקב גיוסו של סבא דודי לצבא האמריקאי.
גיוסו של סבא דודי לצבא האמריקני
בשנת 1942 גויס סבא דודי לצבא האמריקאי להילחם במלחמת העולם השנייה. תפקידו היה חייל רגלי פשוט, אך המלחמה לא הייתה קלה. המלחמה הייתה קשה ואכזרית. בנוסף לתפקידו כחייל רגלי היה לו תפקיד נוסף כ"מחצרר". היה זה אז תפקיד רציני ורשמי בצבא האמריקני. תפקידו של ה"מחצרר" לתקוע בחצוצרה בשעות הבוקר ולהעיר את כולם ובערב היה תוקע שוב בכדי להכריז על תום יום הלחימה ותחילת  שעות השינה הקצובות שהיו להם.
חתונתם של סבתא חיה וסבא דודי
רק בתום המלחמה בשנת "45" חזר סבא דודי הביתה שם פגש את סבתא חיה. שנה לאחר מכן בשנת "1946" התחתנו כמתוכנן בנו יורק במטרה להעלות לארץ מיד לאחר מכן. החתונה הייתה אירוע משמח אך גם קשה עבור שני המשפחות.
 
סבא דודי בא ממשפחה עניה ולא שומרת שבת. משפחתו של סבא דודי מאוד אהבה את המסורת היהודית והציונות היה ערך בולט וחשוב מאוד במשפחתם אך הירידה מארצם בכלל לא היה נושא  שהועלה לדיון.
משפחתה של סבתא חיה הייתה משפחת רבנים מוכרת מאוד בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית. משפחת שמידמן היה שמם. כל בני המשפחה וחברי המשפחה היו אנשים משכילים וחשובים מאוד. העלייה לארץ הייתה בעיניהם גדולה אך מעולם לא חשבו וגם לא תכננו להעלות לארץ. בשביל שתי המשפחות החתונה וההחלטה להעלות לארץ לא הייתה פשוטה. זה היה סוג של הלם. זה היה מאוד לא מקובל באותה תקופה.
העלייה לארץ
בסביבות סוף שנת "46" ותחילת שנת "47" עלו הזוג לארץ. העלייה לארץ לא התאפשרה בקלות באותה התקופה. אנשים שרצו להעלות לארץ היו מחויבים למצוא דרכים שונות לעשות זאת.אחת הדרכים לעשות זאת היה לעלות לארץ דרך רישום לאוניברסיטה העברית. כל הנרשמים הועלו לארץ ישראל על ידי ספינות. האוניברסיטה סיפקה להם מקום מגורים בנוסף ללמידים בדירות סטודנטים קטנות בשכונת קריית משה שבירושלים. סבי סיפר לי סיפור על תגובתו הראשונית של סבא דודי כאשר הגיע לדירה בפעם הראשונה:
כשנכנס לדירה בפעם הראשונה הוא הביט סביב והבחין בדירה קטנה וריקה. הוא הבחין כי היא עד כדי כך ריקה עד שאין בה מקרר. הוא פנה אל האחראי שהדריך אותם והראה להם את דירתם ושאל אותו "איך משמרים את האוכל מבלי מקרר?" אז האחראי ענה לו ואמר " זוהי לא בעיה אפשר לשמור את האוכל על עדן החלון, מספיק קר בחוץ בכדי שהמזון ישמר" "אם הקור מספיק בכדי לשמור על האוכל אז כנראה מאוד קר כאן " השיב סבא דודי. לאחר שהסתכל על הקירות השיב "אז למה בעצם אין חימום?"
סיפור זה מאוד מסמל לדעתי את ההתנהגות של סבא דודי בדומה להתנהגות של סבי. סבא שי. שניהם מאוד אופטימיים והומוריסטים .הם מודים על כל הטוב שיש להם ולא לוקחים שום דבר כמובן מאליו, ויחד עם זאת הם יודעים לקחת דברים בפרופורציות וברח קלילה והומוריסטית.    
                
מיד לאחר העליה לארץ הצטרפו סבא דודי וסבתא חיה לארגון הלחימה ה"הגנ"ה".מלחמת השחרור והכרזת העצמאותשנתיים לאחר מכן בשנת 1948 פרצה מלחמת השחרור, אשר בסיומה של המלחמה הוכרזה המדינה "כמדינת ישראל" המדינה בא אנו חיים בה עד עצם היום הזה. יום הכרזת המדינה היה יום גדול בחייו של סבא דודי, סבי (בנו של סבא דודי) טוען כי היה זה אחד הימים המרכזיים בחייו. 
ציונית הובילה את סבא רבא שלי, סבא דודי מיום הולדתו עד יום פטירתו. מהתלמוד תורה, לתנועת נוער, לסמינר מורים ועד העלייה לארץ. ולכן אני בטוחה שהרגע הזה בו הכריזו על מדינה יהודית הייתה סגירת מעגל מדהימה עבורו ויחד עם זו גם פתיחה של חיים חדשים לו ולמשפחתו.
חיי המשפחה והתחביבים של סבא דודי 
בשנות החמישים המוקדמות נולדו לסבא דודי וסבתא חיה שלושה ילדים. שי עופר והדר. שי (סבי היה הבכור). סבי לא זכה להגשים את החלום שלו וללמד בארץ אך הוא עבד בממשלה במקום שהיה נקרא "לשכת העיטונות". תפקידו היה "לארח" את המראיינים והאורחים החשובים הבאים מארצות הברית. לארגן להם פגישות ולשכנע אותם מה כל כך טוב בארץ ישראל ולמה כדי להם לכתוב עליה דברים טובים. סבא דודי מאוד אהב את העבודה הזאת הוא הרגיש שזוהי שליחות אישית ומחויבות אישית שלו כאזרח ציוני יהודי. הוא הרגיש בר מזל שתפקידו הוא לשכנע אנשים לאהוב את הארץ כפי שהוא אהב אותה.
סבא דודי היה עובד בעבודה זו עד שנת 63 , כשסבי לא היה עובד הוא היה אוהב לבלות זמן עם המשפחה ולממש את הכישרונות הרבים שהיו לו. סבא דודי היה מנגן בכינור והיה מאוד נהנה ללכת לקונצרטים עם סבתא חיה. התחביב המשותף של סבא דודי וסבתא חיה היה לארח. סבא שי סיפר לי שהוריו היו מחכים לחגים ולשבתות ולכל מועד אחר בכדי לארח אנשים. בנוסף לכך סבא שלי אהב ללמוד. לא דווקא חומר מספרים. הוא אהב לרכוש ידע והרגיש בר מזל כאשר למד משהו חדש.
למידה באוניברסיטה העברית וסיום הדוקטורט
בשנת 1963 בסוף עבודתו בממשלה החליט סבא דודי שהוא רוצה ללמוד. כשעלה לארץ לא באמת זכה לעשות זאת מכיוון שהיה צריך לעבוד, ולכן החליט ללכת ללמוד באוניברסיטה העברית את ההיסטוריה של עם ישראל. העבודה הקודמת של סבא דודי בלשכת העיתונות סיפקה לו משכורת פנסיה מוקדמת. בשנות הארבעים של חייו הגיש סבא דודי את הדוקטורט הראשון שלו.
מילות פרידה
סבא דודי נפטר בשנת 2005. הוא זכה  לפגוש שלוש דורות שלו: ילדיו נכדיו ואפילו זכה להכיר כמה נינים בודדים. אני מרגישה ברת מזל, שאני אחת מהנינות שזכתה להכיר אותו למרות שהיה זה לזמן קצר מאוד. סבא דודי נפטר כשהייתי בת שנתיים בלבד אך כל שנייה שזכיתי לפגוש אתו חשובה לי מאוד ומאוד לא מובנת מאליה עבורי. הייתי רוצה להגיד לסבא שלי תודה על החיים המשמעותיים שלו שבזכותם אני חיה פה בארץ. בנוסף הייתי רוצה להגיד לו שהוא משמש עבורי דוגמא אישית יומיומית ושאני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו.
 
תשע"ו

מילון

הרי הקרפטים
הרי הקרפטים- לאורך ההיסטוריה הרים אלו היו נחשבות כחלק ממדינות שונות כגון רומניה. היום הם נחשבות חלק מאוקריינה.

ציטוטים

”" בא ממשפחה חילונית שאהבה ללכת לבית כנסת, אבל לא יכלה. הם עבדו לא הייתה ברירה"“

”"סבא דודי היה בכור משכיל, שוכר דעת שמאוד אהב ללמוד"“

”"זה היה בנין דירות מאוד ישן, לא יפה , מאוד עלוב, הם גרו בדירה קטנה "“

הקשר הרב דורי