מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור החיים של סבתי שולמית

סבתא שולמית ואני
סבתי בילדותה
חייה של סבתי מילדותה ועד היום

משפחתה של סבתי חיה בעיראק עד שנת 1950, היו להם שם נכסים רבים. אביה היה מנהל חשבונות ואמה עקרת בית. המשפחה עלתה לארץ בעקבות רדיפת היהודים והשאירה שם את כל נכסיה. דרכי העלייה לארץ ישראל היו במטוסים בעלייה חופשית, המשפחה הגיעה לאור יהודה. דודה של סבתי נתפס על ידי הצבא העיראקי בחשד לריגול והוא הוצא להורג. כאשר המשפחה עלתה לארץ הכירו מעט את השפה העברית אשר נרכשה עם הזמן. בתחילת הדרך היו קשיי הסתגלות, היו צריכים להתפשר במציאת מקום עבודה אפילו שהגיעו מלומדים ומשכילים.

לפני לידתה של סבתי המשפחה גרה באוהל רעוע. סבתי נולדה בארץ ישראל בשנת 1952 באור יהודה. שם סבתי הוא שולמית, שמה נבחר על ידי אחיה הגדולים (היא הייתה הצעירה מבין כל האחים). עד גיל שלוש סבתי ומשפחתה גרו בצריף באור יהודה. בצריף היו 2 חדרים כאשר בצריף המשפחה הייתה ישנה בלבד. המטבח המקלחת והכביסה היו נעשים מחוץ לצריף. מדי יום הילדים היו מתאספים בחוץ ומשחקים ביחד. הייתה להם עז שגידלו. בקרבת הצריף היה בית כנסת בו אביה של סבתי היה מתפלל מדי יום.

כשסבתא היתה בגיל שלוש המשפחה עברה לפתח תקווה. שם גרו בבית בו היו חדר גדול וחדר קטן, בחדר הקטן ישנו ההורים ובחדר הגדול ישנו ביחד כל האחים. החיים היו לא פשוטים: אמה של סבתי הייתה מבשלת על פתיליות אוכל כגון טבית ,קובה, סביח. חימום מים היה נעשה על פתיליה, היו מתקלחים בגיגיות, היו יושבים בחוץ ומכבסים בגיגיות. חבריה של סבתי היו מהגן ומבית הספר, כולם גרו באותה סביבה, מדי יום היו מתאספים ומשחקים יחד קלאס, חמש אבנים, תופסת, שלוש מקלות. הבילויים המשפחתיים שלהם היו טיולים לבני המשפחה, טיולים בחיק הטבע ובילוי בים.

השכונה בה גרו הייתה שכונה דתית, מסביב הכל היה מלא בצריפים, לא היה ים והיה בית כנסת ממש קרוב לבית. אבא של סבתא שלי היה ממייסדי בית הכנסת, שמו של בית הכנסת הוא ׳עולי בבל׳, עד היום בית הכנסת הזה קיים. סבתי למדה בבית הספר פיק"א. המקצועות שנלמדו היו עברית, טבע, תורה, מולדת, חקלאות, מוזיקה ומתמטיקה. יחסיה עם המורים היה יחס של כבוד, המורים היו מאוד קשוחים, המשמעת הייתה מאוד חזקה והעונשים היו שצריך להביא את ההורים לשיחה. התלבושת האחידה הייתה חולצה ירוקה וחצאית כחולה. המורה הכי זכור לסבתא היה המורה למוזיקה ושמו אוליבר. המקצוע האהוב עליה היה תורה, היא אהבה לשמוע את סיפורי התורה. סבתי לא הייתה אוכלת הרבה, אמה הייתה רודפת אחריה עם האוכל. הממתקים שהיו להם בילדות הם חלווה, ריבה ושוקולד. סבתי הייתה יוצאת לטיולים ובימי שישי אחה"צ היו נפגשים במסיבות, היא לא הייתה בתנועת נוער בילדותה.

איך סבתא הכירה את סבא

סבתי וסבי לא הכירו דרך שידוך, ההיכרות ביניהם התרחשה כאשר סבתי בילתה עם חברותיה בים וסבי בילה עם חבריו, התפתחה שיחה ביניהם שבסופה קבעו להיפגש. צורת הבילוי הייתה סרט או הזמנה לגלידה. הוריה של סבתי היו מגבילים אותה בשעת החזרה – עד השעה עשר היא צריכה הייתה להיות בבית. בבית הייתה משמעת מאוד קשה והיו מכבדים מאוד את ההורים. סבי היה מביא לסבתי פרחים, הם יצאו תקופה של שנה וחצי ולאחר מכן התחתנו. סוגי האינטימיות שהיו מותרים הם חיבוק ונשיקה לסבי וסבתי נולדו ארבעה ילדים וישנם שמונה נכדים, עדיין לא קיימים נינים. סבי מתי היה צבע במקצועו וסבתי שולמית, עד לידתו של בנה הבכור, הייתה ספרית. לאחר לידתו הייתה עקרת בית. המשפחה התגוררה בפתח תקווה מאז ועד היום.

לסיפור המלא של סבתא שולמית:

סבתא שולמית ביום נישואיה עם סבי ז״ל

תמונה 1

הזוית האישית

נהניתי לעבוד עם סבתי וללמוד אודות חייה וחיי משפחתה, גיליתי המון דברים חדשים הייתה חוויה מצוינת.

מילון

חלווה
חלווה היא ממתק מוצק המבוסס על שומן מן הצומח ועל סוכר. יש סוגים רבים של חלווה. בישראל פופולרית החלווה המבוססת על שמן מטחינת שומשום גולמית. לחלווה מספר מקורות גאוגרפיים, החל מפקיסטן ומאיראן ועד בלארוס ואוקראינה. בטורקיה היא נחשבת למאכל לאומי. המילה חלווה הגיעה לעברית וללשונות רבות אחרות מן הערבית, ופירושה "ממתק". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אבא של סבתי היה ממייסדי בית הכנסת ׳עולי בבל׳, עד היום בית הכנסת הזה קיים“

הקשר הרב דורי