מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור החיים של סבתא פולה

סבתי ביום חתונתי עם מרדכי, בשנת 1971
אני, סבתא, סבא ואחותי בהרים בטיול משפחתי
העלייה לארץ מסוריה

סבתא שלי נולדה בסוריה, בשנת 1962, למשפחת נקש. אפילו שהם גרו בסוריה הם שמרו על התורה ואל דת היהודית שלהם. אבל לא הכול היה מדהים, הסורים שנאו יהודים. סבתה שלי למדה בבית-ספר לכל ילדי השכונה ורובם היו סורים. מהיום הראשון עד היום האחרון היו צועקים, מרביצים וזורקים אבנים על סבתה שלי.

הוריה של סבתי: סבה רבא שלמה וסבתה רבה זקיה.

ילדים; שרה, מיכאל, פולה, אורה, אסתר, רחל, שושנה ויעקוב אבלין

העלייה לארץ

בשנת 1962, בקיץ בחודש יולי שרה בת 20 ומיכל בן 19 מאוד פחדו מן הרעיון לעלות לארץ מפני שהיו 7 ילדים קטנים. הקטנה הייתה בת 8 חודשים. הדרך הייתה מאוד קשה והילדים לא יכלו ללכת לבדם. סבא רבא שלי הצליח למצוא מבריחים שהצליחו להבריח אותם. בבית שלהם הם השאירו אוכל אל השולחן שלו יחשדו או ירגישו שהם בורחים. במוצאי שבת כולם התלבשו יפה ואמרו לשכנה ולכול הסובבים שהם הולכים למסיבה אצל קרובת משפחה. בהתחלה יצאה שרה אם שתי האחיות שלה. מיכאל נעל את הדלת והביא לשכנה את המפתח ואמר שהאחיות יגיעו להביא להם את המפתח. הם הגיעו לנקודת המפגש עם הערבי שהיא אמור להבריח אותם, הם עלו על האוטו ונסעו. בדרך הם פגשו קצינים רכובים על סוסים אשר בקשו לבדוק את האוטו, הבדיקה עברה בשלום וכולם נשמו לרווחה.

מאוחר יותר השכנה הערבייה דפקה על הדלת וראתה שלא הגיעו, היא הזמינה משטרה ומיד התחילו את החיפושים אחריהם. המבריח היא צריך להביא עוד קבוצה של 12 איש אז הוא הוריד אותם בגבול והם התחבאו במערה במשך שלוש שעות. בזמן ההמתנה גבר הפחד והזמן זחל כמו שנה. בשעה אחת וחצי כאשר הגיעה הקבוצה השנייה, הדריך אותם הערבי כי עליהם לרדת את כל ההר שגובו 500 מטר. עליהם היה לעשות זאת בריצה מפני שאם לא יגיעו בזמן עליהם להישאר עוד יממה נוספות על ההר. הם התחילו ללכת ומרוב הפחד הנורא הם החילו לרוץ ללא הפסקה. הדרך הייתה מלאה קוצים ואבנים וכאשר מניחים רגל נופלים ונפצעים. דוד של אמא שלי שהיה בן 3 החל לבכות מחשש שיתפסו אותם השתיקו אותו ולפתע נפל מידו של סבא רבה שלי והתחל לדמם. לא היא מה לחבוש אותו לקחו שני חיתולים שהיו לתינוקת בהם חבשו לא את המצח.

הם המשיכו ללכת ואחרי כמה מטרים סבתה רבה שלי נפלה ונקעה את רגלה  ובכתה מרוב כאב סבא רבא שלי ניגש אליה ואמר את קמה או ש- 22 איש נתפסים בגללך, היא קמה והמשיכה ללכת. בגבול טורקיה היו חיילים טורקים שעזרו להם לעבור במהירה אל בית בטורקיה ששכן ממש מעבר לגבול. שם הכינו אוכל ושתייה חמה בשל הקושי שהיה בדרך אף אחד לא אכל. בבוקר חילקו להם שתי מכוניות באותו אסור היא עליהם לדבר מילה כי אם הם היו מדברים היו תופסים אותם הטורקים והיו מחזירים אותם לסוריה. לאחר 24 שעות הגיעו שליחי הסוכנות שחיכו להם והכינו להם אוטובוס. הם אמרו להם להיכנס כי עליהם לנסוע עד איסטמבול. הייתה אתם עוד משפחה נוספת שהיא להם ילד בן 3 שבועות, הילד הרגיש לא טוב ולא היא ניתן ללכת לרופאה והוא נפטר.

שלושה גברים נסעו למרכז העיר לקנות מזוודה כדי לשים את התינוק בתוכה, על מנת שלא יתפסו אותם בגבול. כדי להשאיר את התינוק עם המזוודה באיסטנבול, הם שיקרו לבעל המלון וסיפרו שהמזוודה זו אינה מתאמיה ויש להחליפה במזוודה אחרת, וכך התינוק נישאר שם. את המזוודה עם התינוק הם מסרו לקהילה היהודית כדי שיקברו את התינוק, למלון הם חזרו עם מזוודה אחרת. לאחר מכן לקחו אותם להצטלם כדי לעשות להם דרכון ישראלי כדי לעלות אותם לארץ. בתאריך  ה-12.7.62 עלתה המשפחה.

סבא וסבתא שלי התחתנו בשנת 1971 ובשנת 1972, נולדה להם הבת הבכורה אמא שלי, אחריה נולדה הבת השנייה דודתי זהבית בשנת 1975 ואחריה נולד הבן השלישי והאחרון, בשנת 1982. אמא שלי התחתנה לאבא שלי בשנת 2004 ובשנת 2007, נולדתי הבת הבכורה, נולדה אחותי הקטנה בשנת 2009. בשנת 2014 העבודה של אמא שלי והיא החליטו להעביר אותנו לאוסטרליה כדי שאמא. רוב המשפחה לא אהבו את הרעיון כולל סבתא וסבא שלי רך נסענו בכל מקרה. חזרנו בחזרה לארץ בשנת 2017 בחודש אוגוסט. כולנו היינו מאושרים לחזור לארץ ולכול המשפחה.

 

הזוית האישית

היה לי כייף לשמוע את הסיפור של סבתא פולה, על העלייה המסוכנת מסוריה ועל ההתיישבות בארץ.

מילון

מבריחים
מי שעוסק בהעברות בסתר של אנשים או סחורה לא חוקית

ציטוטים

”"סבא רבא שלי ניגש אליה ואמר את קמה או ש- 22 איש נתפסים בגללך"“

הקשר הרב דורי