מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

שמי יפה תדמור, נולדתי בשנת 1943 בקירגיסטן, כשהוריי ברחו מפולין כשהגרמנים נכנסו אליה במלחמת העולם השנייה. עלינו לארץ בשנת 1948, עם קום המדינה. גרנו תחילה במחנה עולים, "מחנה ישראל" ומשם עברנו לגור ביהוד בבית ערבי. שם למדתי בבית ספר יסודי, הלכתי ל"שומר הצעיר" והיו לי הרבה חברות.

נסענו למחנות עבודה בקיבוצים ולטיולים ארוכים ברחבי הארץ. קיבלתי אז מתנה מהוריי – אופניים (יד שנייה). שיחקנו בעיקר בחצר הבית במחבואים, בקלאס, בשלושה מקלות, קפיצה בחבל וכמובן מחניים. בערבים הוריי בילו עם חברים, אחותי ואני נשארנו בבית לבד והשכנים שמרו עלינו. ימי הולדת ובת מצווה נחגגו בבית או בחצר בחיק המשפחה. מתנות היו ספרים, צעצועים, בגדים ושעון צנוע מתנה לבת מצווה.

בתקופת הצנע (1951), בחצר הבית ההורים גידלו תרנגולות וברווזים לצרכי ביצים ובשר. לשכנים היו פרות. הם נתנו לנו חלב ואנחנו נתנו להם ביצים.

ביהוד היה אמפיתאטרון ולנו לא היה כסף לכרטיסים ולכן עמדנו על גגות הבתים וכך ראינו סרטים. אבא רכב על אופניים לפתח תקווה הקרובה לקנות בלוק קרח לארגז המקרר והיה מגיע הביתה עם חצי בלוק שנמס בדרך. לילדים היו מטלות כמו, ללכת למאפייה עם בצק ולחכות עד שהלחם יאפה במאפייה, או להביא מים בדלי מברז אחד ליד הצרכנייה. במקומות האלה הילדים היו נפגשים ומשחקים יחד.

חתונה

סבא נגה היה בין מקימי קיבוץ בית ניר וסבתא הייתה בגרעין הראשון שבא כהשלמה לקיבוץ שהיה בן 5 שנים. סבתא עבדה כרכזת בחדר אוכל ומטבח, ויום אחד עשתה סדר במחסן המטבח ואז סבא נכנס לבקש משהו, וראה את סבתא עסוקה. באותו הרגע הוא החליט בליבו שזאת תהיה אשתו. כמה ימים אחרי זה הוא הציע לה לצאת יחד לטיול וכך מטיול לטיול הפכו לזוג והחליטו יחד להקים משפחה.

טקס החתונה התקיים בשנת 1966 בקיבוץ עם עוד שלושה זוגות. את הטקס ערך חבר קיבוץ. אנחנו החלטנו לערוך חתונה אזרחית ללא רב מסיבות חילוניות. מספר המוזמנים היה בערך כ-120 איש ואת התפריט בישלו במטבח של הקיבוץ, בשעות הלילה בעזרת הורי המתחתנים וצוות המטבח. התפריט כלל בשר, עוף וסלטים. כמו כן, היו גם עוגות, קינוחים והרבה שתייה. היו סוגי שירים של אותה התקופה. שירי עם ושירי תנועה ומוזיקה חסידית. הלבוש היה צנוע, שמלה לבנה ויפה עד הברכיים. לבוש הגברים לא היה משנה, רק שיהיה נאה.

החתונה בקיבוץ

ההזמנה לחתונה בקיבוץ ניר עם

אהבה

אנחנו אוהבים את המשפחה שלנו, את ההורים, האחים, את בני הזוג שלנו ואת כל מה שנוצר סביבנו. יש שירים שאנחנו אוהבים, חברים, את הכלב והחתול שאיתנו. יש שירים יפים שמדברים אל ליבנו, מוזיקה טובה ואוכל טוב. האירועים המשפחתיים והמפגש המשפחתי עם כולם הוא כיף אמיתי.  חוץ מכל זה סבתא אוהבת את הנכדים המיוחדים והמדהימים שלה. יש את שירה החיילת, ליהי שלומדת קולנוע, הראל (אני) המוזיקאי ששר ומנגן, נעמה שלומדת פסנתר, מחול ועושה הצגות, טליה האקרובטית, אלון ולוטם בני הזקונים, המצחיקים והסקרנים לכל. לעת זקנה כל אלה משמחים את סבתא.

במיוחד אהבה אחרת של סבתא היא כמובן לסבא נגה, שהלך לעולמו לא מזמן.

סבא נגה היה איש מדהים, טוב וחכם בכל תחום שעסק בו, הוא לימד אותנו רבות, מתמטיקה ואסטרונומיה  ואפילו את הכנת החביתות המפורסמות שלו. הוא גם סיפר סיפורים מילדותו בתל אביב.

סבתא מאוד אוהבת קשר בין אנשים, לראות, לשמוע ולדבר איתם. היא שומרת על קשר חם ואוהב עם אחותה.

הסיפור של סבתא יפה

הזוית האישית

הנכד הראל: החוויה הכי טובה בתכנית היא להיות עם סבתא ולדבר איתה. לשמוע את הסיפור של כל המשפחה. אני מאחל שנהנה הלאה ושנהיה בריאים מאושרים ומקושרים ואוהבים ונצליח הכל להגשים ונמשיך להרשים.

סבתא יפה: אני נהניתי להיות עם הראל, לשמוע אותו מדבר, מתעניין, משתף פעולה ולראות אותו במסגרת הבית ספרית. היה כיף אמיתי. יחד עם זאת זו הזדמנות לספר לו על קורות חיי וחוויותי בילדות.