מאגר סיפורי מורשת

ילדות

שם סבי הוא עמיקם. השם ניתן לו על התקופה שלפני קום מדינת ישראל. עמי- קם נקרא העם שלי, השם מגלם תקווה וחזון למדינה יהודית שבעתיד תקרא ישראל. סבי נולד בעיר חיפה ולמד בבית ספר עממי בת גלים, הייתה לו תלבושת אחידה. בשעות הפנאי היה חניך בתנועת צופי ים, כך שחלק ניכר מילדותו עברה עליו בבילוי בים וכמו כן יצא לטיולים ברחבי הארץ. סבא עמיקם אהב לשחות בחוף בת גלים. הסביבה שבה גדל סבי הייתה שכונה מעורבת של יהודים וערבים שגרו יחדו, חברי ילדותו של סבי היו ערבים ויהודים שחיו יחדיו. לסבי היו חברים ערבים. הוא נהג לשחק איתם כדורגל בשדות, קלאס והם רכבו יחד על אופניים. מקומות המפגש של הילדים היו השדות והרחוב המרכזי של העיר, המכולת השכונתית והמרכז הישן בחיפה.

הבית שבו גדל סבי היה בית פרטי עם 4 חדרים וחצר גדולה, הבית היה עשוי אבן במבנה ערבי ונבנה ליד כביש ראשי. בבית היו מקלחת ושירותים ובישלו על פרימוסים במטבח, את הכביסה כיבסו בחצר. באותה תקופה לא הייתה מכונת כביסה ולכן הכביסה נעשתה בצורה ידנית בחצר. הלבוש שהיה מקובל באותם זמנים היה חליפה ולבוש מכובד. החצר שימשה כמקום משחק ובילוי באותם זמנים. בית כנסת לא היה בקרבת מקום, ובכל יום שישי שבת וחגים נאלצו ללכת לבית הכנסת מרחק גדול.

שם אבא של סבא עמיקם הוא משה ברקוביץ ולאימא של סבי קראו רבקה ברקוביץ. לסבי הייתה אחות בשם טובה. אבא של סבי עסק בנגרות והיה מפקד בהגנה. אימא של סבי הייתה תופרת. אימא של סבי אהבה לרקום שטיחים ולעסוק במלאכת יד, ואילו אביו אהב לעבוד בגינתו. סבי נולד בחיפה בלידה ביתית. בבית שמרו על כשרות, האוכל היה בעיקר הונגרי. אכלו הרבה חמין ושעועית. היה קשה מבחינה כלכלית משום שאבא של סבי עבד בנגרות ולא הרוויח הרבה. אמו הייתה עקרת בית טובה והצליחה להסתדר עם מה שיש.

סיפור ההכרות של סבא וסבתא שלי

סבי וסבתי הכירו בזמן הצבא (ולא בשידוך). נולדו להם שלושה בנים ומהם יש להם תשעה נכדים. אני הנכד הצעיר ביותר. סבי וסבתי גרים בראשון לציון. סבתי סיימה את סמינר לוינסקי בתל אביב והוסמכה כגננת. את שירותה הצבאי עשתה בפיקוד דרום. לאחר השחרור החלה לעבוד כגננת בראשון לציון.

סבי שירת בצבא בחיל הנח"ל. לאחר קורס קציני חי"ר, הוא שירת בחטיבה 300 ותפקידו האחרון היה מ"פ. סבי השתחרר ועבד בחברת רפאל , לאחר תקופה קצרה חזר לצבא לחיל אספקה בתפקיד סמג"ד ויצא ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בחיפה, הוא הוסמך כעורך דין. סבי המשיך את שירותו הצבאי ושירת בפרקליטות הצבאית. תפקידו האחרון בצבא היה הפרקליט הראשי של חיל הים, הוא סיים את שירותו בדרגת סא"ל. עם שחרורו עבד בחברת ביטוח "הסנה" ושימש כיועץ משפטי של החברה. לאחר כ 6 שנים פתח משרד לעריכת דין עצמאי. סבי התנדב בשי"ל (שרות ייעוץ לאזרח) ועזר בכל הקשור למשפטים ו"בצוות" ארגון של גמלאי צה"ל. כתחביב בשעות הפנאי, סבי פיסל בעץ ואבן.

סבי כקצין

הקשר בין סבא לסבתא נרקם בזמן הצבא, כאשר סבי היה קצין בחיל אספקה וסבתי ביקשה מסבי רכב לצורך מטלה שנדרשה לבצע במסגרת תפקידה הצבאי, וכך הם הכירו. סבי אמר שהכל קרה בצורה אקראית, לא היה משהו מיוחד או מכוון שדרכו נפגשו אנשים. סבי הזמין את סבתי לאירוע שנערך במסגרת הצבא וכך הם התיידדו, באותה התקופה הדבר נחשב לחיזור. לא היה אז נושא של לבוש צנוע ולבוש לא צנוע או אינטימיות בין בנות לבנים, הנושא לא דובר.

סבא וסבתא הקימו משפחה, כאשר אופי היחסים בין ההורים לילדים היה ממקום של חינוך ולימוד הילדים כמה שיותר. הם דיברו עם ילדיהם על הרבה נושאים בפתיחות, ביניהם: בית הספר, חברים וספורט. סבי וסבתי היו מעורבים בחייהם של ילדיהם וידעו על עניינים חברתיים, טיולים ובכל דבר שהילדים עסקו בו. הם נהגו לעשות דברים ביחד כמשפחה, כמו: חגגו יחד ימי הולדת, נסעו לטיולים משותפים וחגגו את סיום השנה בבית הספר.

הזוית האישית

הנכד רואי: היה לי כיף לראות סבא שלי ולדעת על העבר שלו.