מאגר סיפורי מורשת

שמי נעמי קידר, נולדתי בשנת 1949 בארץ. אני בת שנייה במשפחה ויש לי אח שגדול ממני בשנתיים, מיכה. מיכה נולד בצ'כוסלובקיה (כיום סלובקיה) כמו הורי: אמי, ליבי שנולדה בשנת 1914 ואבי טוני (בעברית טוביה) שנולד בשנת 1908.

סיפור עלייה של משפחתי ארצה

הורי ואחי עלו ארצה בשנת 1949. משפחתי התגוררה זמן קצר במעברה ולאחר מכן עברה להתגורר בדיור קבע. בעת עלייתם של משפחתי ארצה אמי הייתה בהריון איתי. אני משערת, שההריון היה בעיתוי מאד לא מתאים ונוח בשלב בו הם היו. יחד עם זאת, סימלתי התחלה חדשה ותקוות חדשות.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הורי פגשו זה את זה באמצעות ה"צלב האדום". אבי נשלח לשוודיה בשל מצבו הבריאותי הירוד מאד ואמי הצטרפה מאוחר יותר לאבי. כעבור שנה הם חזרו לצ'כוסלובקיה, אבי החל בפעילות ציונית ובשל כך נרדף על ידי השלטון הקומוניסטי שהשתלט על צ'כוסלובקיה. אבי ואמי לא סיימו את תלאות המלחמה ונאלצו לברוח בזהות אחרת מצ'כוסלובקיה לארץ. למרות כל הקשיים שתוארו התאקלמו בצורה מיטבית גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית, אך אבי לא התאושש בריאותית. בתור ילדה חוויתי חרדות, פחדים וחששות לגבי אבי ובהיותי בת 12 אבי נפטר.

החיים בצל דור השואה

חייתי לכאורה חיים רגילים של משפחה מתפקדת. אבי היה עורך דין ושימש בתפקיד בכיר בחברה ציבורית, אמי עבדה באופן פרטי כמורה לתנועה. אך כפי שציינתי קודם היה מתח רב סביב מצב בריאותו של אבי, היה ברור לי ולאחי שאסור להטריד את ההורים ובעיות יום-יומיות, לא שתפנו אותם במה שעובר עלינו והם לא שתפו אותנו בעולם שלהם. גדלנו להיות מבוגרים בגוף של ילדים.

הרבה דברים שלא היו ברורים לי כילדה התבררו מאוחר יותר כאפיונים של הדור השני של ניצולי שואה. רובנו לא שאלנו את ההורים על השואה, מה עבר עליהם ועל משפחות המוצא שלהם. קלטנו מסר של ההורים לא לשאול שאלות על העבר.

רובנו גדלנו בסביבה דומה של העדר משפחה מורחבת, ללא סבים וסבתות ומעט דודים ודודות. לי היה דוד אחד שחי בארץ שהגיע לפני פרוץ מלחמה. על שאר המשפחה שנותרה בחו"ל למדנו בשלב מאוחר יותר. הסקרנות ללמוד על ההיסטוריה של המשפחה התעוררה בהיותי בוגרת ולא תמיד נשאר את מי לשאול. אחד מסממני המורשת של הדור השני לניצולי השואה היה הפנמת רגשות, התמודדות בוגרת.

נישואיי הראשונים

התחתנתי בגיל 22 עם יואב. יואב היה בן כיתתי. הרומן בינינו החל בחג פורים, כשלמדנו בכיתה י"ב, יואב "התחפש" לרועה צאן ואני וכמה מחברותיי הלכנו אחריו כצאן. בהמשך אותה מסיבת פורים מצאנו עצמנו מדברים ונהנים אחד מחברתו של השני וגילינו את אהבתינו. יואב היה בחור מאוד מרכזי בסביבתו, ספורטאי מצטיין, חכם, פעיל בצופים ובחור נאה שבנות רצו בקרבתו. הגילוי של אהבתינו הייתה חוויה מאוד מרגשת ומפתיעה כי הייתה בינינו היכרות מוקדמת, שלפתע הפכה להיות משמעותית ואינטימית. החברות נמשכה כשלוש שנים ונישאנו.

כעבור שלוש שנים בהיותי בחודש חמישי בהריון עם בתי גילי (אמו של רועי) מערכות גופו של יואב קרסו והוא נפטר. יואב חלה בסרטן בלוטות הלימפה ולכן לא שירת בצה"ל. גילוי המחלה היה שבר גדול מאד עבורו ועבור מקורביו במיוחד לאור העובדה שהיה כל כך פעיל, ספורטאי ו"בריא". מחלתו לא שיתקה את פעילותו ואת שימחת החיים שאפיינה אותו וכך גם חיינו המשותפים היו מלאי שמחה וחיוניות למרות מצבו הבריאותי. כצעירים אופטימיים לא עסקנו במשמעויות המחלה ובסיכונים שלה. במהלך השנים בהן יואב התאשפז מידי פעם, היו השלכות של הטיפולים שעבר כחלק מהחיים ולא יותר מזה, לא דובר על המחלה לא במשפחתי ולא במשפחתו של יואב.

אני חושבת שחלק מהשתיקה היה קשור לרקע ממנו באתי (לא לשאול שאלות, לא לדבר על דברים כואבים, מפחידים ולהמשיך לחיות את החיים כאילו הכל רגיל).

נישואיי השניים

נישואיי לאילן התקיימו כשלוש שנים לאחר מותו של יואב. באותה עת עבדתי בפנימיית ילדים בתל-אביב. זו הייתה פנימייה לילדים מגיל 6 עד 18, ילדים רגילים שהשתלבו בבתי הספר שבסביבה והגיעו לפנימייה מסיבות משפחתיות (בדרך כלל בשל קשיי תפקוד הוריים).

אילן עבד בביטוח ימי, במסגרת עבודתו הוא נחשף למוצרים שניזוקו. פעם היגיע אליו משלוח שניזוק שכלל כמות גדולה של גרבי ילדים. אילן חיפש למי לתרום את הגרביים וכך הוא הגיע לפנימיית הילדים בה אני עבדתי, כעובדת סוציאלית של הפנימייה – כך נפגשנו. מאז דרכנו נקשרו והוא אימץ את גילי לבת. באותה עת אילן היה גרוש ואב לבן כבן חמש (אייל), שגדל בארצות הברית והיה מגיע לארץ בחופשות הקיץ והחורף. כעבור כשלוש שנים נולדה בתנו המשותפת מעיין. מעיין הייתה החיבור בין כולם.

הזוית האישית

רועי: מאד נהנתי להשתתף עם סבתי, נעמי קידר, בתכנית הקשר הרב דורי ולתעד את סיפורה. אני מקווה שהיא נהנתה גם משיחותינו. למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי על סבתי וחיזקתי איתה את הקשר בינינו. אני מקווה,  שתכנית זו תמשיך ותשאר גם לדורות הבאים.