מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1933 וגדלתי במרוקו, בעיר מקנס, בשכונה שבשפת המקום נקרא מלח'. השכונה הייתה שכונה של יהודים, כמו גטו, צורת התיישבות של יהודים בגולה.

למעשה, זו הייתה שכונה יהודית, מוקפת בחומות, אשר נועדו להגן עליהם. בין החומות ניהלו היהודים את חייהם היומיומיים כיהודים, והם היו יוצאים מחוץ לחומות הגטו ומתערבבים עם שאר האוכלוסייה. השכונה הייתה מאוד לא מפותחת, לא היו מים זורמים, הייתה באר מים עמוקה בתוך הבית, היינו מעלים את המים עם גלגלת, חבל ודלי. הייתי מתקלח בתוך פיילה (קערה ענקית). ביום שישי הייתי מתקלח בחמם טורקי בתוכו היה מקווה טבילה.

גדלנו בעוני רב, כולם היו בחדר אחד וכאשר היה בר מצווה, איחדו בין האחים הגדולים והקטנים על מנת לחסוך בהוצאות. היה לי אח שקטן ממני בשנתיים, ולכן חגגו לי שנה אחרי ולאחי  הקטן ממנו, חגגו שנה לפני וכך במסיבה אחת, חגגו לשנינו. אני זוכר שנשאו אותנו על כסא מהבית ועד לבית הכנסת. בבית הכנסת עלינו לתורה, ולא בטוח אבל אני מניח שהיה כיבוד. זו הייתה חגיגת בר המצווה שלי.

בבית הספר הייתי לומד רק תורה ותנ"ך וקצת קרוא וכתוב בארמית. אהבתי מאד את לימודי הקריאה והכתיבה, אך הרב תמיד שלח אותי דווקא ביום היחיד שלימד קרוא וכתוב, לעשות קניות לאשתו ולנקות את הבית לקראת שבת… את לימודי התורה לא אהבתי. בגיל 13 התחלתי לעבוד אצל אדון צרפתי, מחוץ לחומות הגטו, עקב מחסור בכסף כתוצאה מכך שפרצה מלחמת העולם השנייה.

החשיפה לארץ ישראל והעלייה

נחשפתי לארץ ישראל, זה היה כמה שנים בטרם עליתי לארץ. היה עיתון בשם 'דרור', של תנועת הנוער שנציגי התנועה היו מחלקים. "תנועת הצופים  פרחה במרוקו בין השנים 1952 – 1950 עם פתיחת הסניף הראשון של תנועת הנוער דרור בעיר מקנס". העיתונים אלה שחילקו למדתי לקרוא ולדבר עברית בעצמי. כל כך אהבתי לקרוא, שתמיד חיפשתי אחרי עיתונים לקריאה וספרים – כל מה שיכולתי להשיג, כי לא היה לי כסף לקנות.

בשנת 1954 יצאתי באנייה ממרוקו לצרפת, ומצרפת לישראל שוב באנייה "ירושלים"  לנמל חיפה. שלחו אותי למושב חצב, למדתי חקלאות בבית הספר החקלאי בבן שמן. עבדתי בחקלאות עד הגיוס לצבא. בשנת 1956 התגייסתי לצבא ושרתתי כנהג. השתחררתי אחרי שלוש וחצי שנים בשנת 1962. בזמן השרות הצבאי הכרתי את אלגרה, אשתי לעתיד וכך התחתנו לאחר שהשתחררתי וגרנו ברמלה. מרמלה עברנו לגור ברחובות ואנחנו גרים שם עד היום.

מלחמת יום כיפור

כאשר פרצה מלחמת יום כיפור גויסתי עם כל עם ישראל ונשלחתי כמוביל ציוד לסיני. בין היתר הגעתי גם לתעלת סואץ ומעבר לה לתוך מצרים.

יום אחד, כאשר הייתי פנוי יצאתי לטייל במתחם הטילים של העיר סואץ ומצאתי תרמיל צבאי שהשאירו חיילים מצריים. את התרמיל לקחתי איתי כמזכרת מהמלחמה ועד היום התרמיל שמור אצלי. במשך השנים. התרמיל שימש אותי כאשר יצאתי לדוג דגים. התרמיל ספג ריחות דגים ולכן הוא "קבור" למזכרת במחסן.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של סלין גולן בקוש ויוסף גולן.