מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור החיים של מיכל מרים

אדל ומיכל
בעלה של מיכל בתור נער צעיר
מסע החיים שלי

בס"ד

מסע החיים שלי

שלום וברכה, שמי מיכל מרים אייכנברונר מתגוררת כיום בנתיבות, נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה,יש לי תעודת לידה מקורית ממרוקו. הגחתי לאויר בשנת 18.08.1948 .

הזכרונות יפים מאוד, גרנו ברחוב האנגלים קומה שניה בנין מאוד מאוכלס, היינו שתי אחיות, למדנו בבית ספר יהודי צרפתי, דיברנו בצרפתית אך עם הסבתות היינו צריכים להסתדר עם השפה המרוקאית (הדומה ליידיש)  שפה ששונה מהערבית הקלסית. יום יום הלכנו ללימודים קראו לבית ספרי סונסול צעדנו ברגל ובדרך בשעות מוקדמות כבר היו חנויות פתוחות, קנינו יוגורט וכמובן שההורים ציידו אותנו בלחמניה טרייה עם שוקולד שאמי אפתה במו ידיה. אהבתי מאוד ללמד והיית תלמידה חרוצה.

scan0001

בוודאי שהיו לנו מנהגים מיוחדים: פעם בשבוע הכינו קוסקוס מסורתי בשרי, טעים להפליא ובחגים בפרט בפסח נהגנו להבריק את כל כלי הנחושת,מערכת של תה, שנהגו בה טקס מיוחד. בחגי תשרי צעדנו רגלית שעה לבית הכנסת שמנה 300 מקומות, שקראו לו וילה זקלין, העזרת נשים היתה למעלה בצורה עגולה. בתור ילדים נהננו לשחק בחצר וברור שצוידנו בממתקים.

עלינו בשנת 1962 מאיטליה שם גרנו בנפולי על שפת הים. יום יום ירדנו ועלינו על סירות שיט עם משוטים זה היה כף אדיר. מסלול העלייה באנייה ממרוקו לאיטליה ואחרי שהות של כמה שנים טסנו לארץ ישראל. היינו כמה משפחות יהודיות שהכרנו, משפחתנו קיבלה חדר מפואר לכל שני אנשים. אני בתור ילדה סקרנית ירדתי לקומת מרתף רציתי לראות איך שם האנשים מרגישים קיבלנו סחרחורת, בחילות, הרגשנו רע מאוד מיד עליתי לספר להורים ואבי סיפר לנו ששילם הרבה כסף לחדרים באנייה באופן פרטי. זכורה לי אפיזודה מעניינת וסיפרתי זאת לילדים בגן בתור גננת לשעבר. ביקשתי באופן מיוחד מאבא להיות ערה כל הלילה וביצעתי זאת ישבתי על המזוודה כדי לצפות בזריחה של ארץ ישראל, התרגשתי מאוד. רצו לשקם אותנו בדימונה, אך אבי התנגד נחרצות והתעקש לגור אך ורק בתל אביב ובסופו של דבר אחרי המתנה ארוכה קיבלו דירה ברמת אביב בקומה רביעית ללא מעלית.

הורי רשל ז"ל ומימון בן דוד ז"ל, אימי היתה תופרת במקצועה ואבא ניהל בית חרושת של נעליים אורתופדיות שהיו שותפים בו גיסים ודודות שעבדו בו. אבא סיפר לי שבזמנו הכינו נעליים לחיילי ss בזמן מלחמת העולם. סבי מצד אבי היה צדיק מעוטר בזקן וסבתי הייתה עקרת בית וגם כן צדיקה שכסתה את ראשה. היא הייתה אישה יפה עם עיניים בהירות והתגוררו בחצר משותפת כמה משפחות יחד. היו שם בעלי מלאכה למיניהם ובישלו יחד את ארוחותיהם. מצד אמי סבא מרדכי וסבתא זוהרה  גם כן גרו בקזבלנקה ולשם תמיד הורי שולחים אותי בזמן שאימי הלכה ללדת. אהבתי מאוד להיות שם הייתה מכונת תפירה קטנה ונהגתי לתפור בגדים לבובות.

סבתי היתה אישה עם הרבה הומור וגם כן גרו בחצר משותפת. מאוד אהבתי להגיע לשם הם גרו סמוך לבית כנסת ותמיד סקרן אותי לראות יהודי זקן שמשום מה חשבתי אותו לאליהו הנביא. השכנים ממול היו חלק מתזמורת ידועה ונהנתי לשמוע אותם מנגנים בכל מיני כלי נגינה, זה היה מרתק בתור ילדה קטנה. יש לי זיכרונות טובים מבית אבא ואימא. אמי תמיד שרה במטבח תוך כדי עבודה, אישה מאוד עדינה ויפה מטופטפת ונקיה, היא הייתה תופרת מדופלמת שתפרה לנו את בגדינו. אבי היה אורתופד במקצועו בעל בית חרושת לנעליים, שם החברה "דרבי כל הדודים עבדו בשותפות, והיה לנו סניף גם בצרפת. אבי היה מסרטט את גודל הרגל ולפי זה יצרו לנו נעליים בהזמנה אישית. אני נהגתי להזמין דוגמא וצבע ובפרט אהבתי נעלי לק לשבת. אבא לקח כל שבוע לפי התור ילד אחר, היו לי ארבעה אחים כולל הבנות, לבית קפה קנה לנו עוגה ושתיה, אז קרו לזה מיץ הזהב. קבלנו תשומת לב מרבית. כאמור צעדנו רגלית לבית ספר ולא היה זמן לפטפוטים כדי שלא נאחר. איחורים גררו עונשים. אבא לא הסכם שנדבר עם בנים  בתיכון היתה הפרדה מוחלטת בין בנים ובנות. השפה היתה צרפתית, והמורים למדו בצרפתית עם הסבים והסבתות דברו ערבית יהודית  למדנו בנוסח ערבית קלסית, מצרית ואנגלית. אבי היה מסיע את המורות, אשר גרו בשכנות ולי היתה גאוות יחידה תמיד הייתי מוכנה בשעה 7:00. בבית הספר שיחקנו בקלס ובמשחק כדור וארבע עצמות על הרצפה היה מרתק ביותר וכן משחק החיות, שני תלמידים כל אחד בתורו זרק חיה מפלסטיק למרחק עד הקיר מי שהצליח לזרוק קרוב לקיר נצח. חיברנו הרבה הצגות ושרנו הרבה שירים עממיים, עד היום זכורים לי המילים. בעיקר התיידדנו עם השכנים היהודים, האחווה המשפחתית היתה חזקה מאוד וממילה בקרנו הרבה אצל הדודים. היו הרבה בריתות, ימי הולדת ובחגים אהבנו להתאחד, עם הבני דודים. הבתים היו גדולים והיו חצרות גדולות ומתקנים ושיחקנו בלי הרף. לטיולים יצאנו אך ורק עם אבא במכונית הפרטית לא הצטרפנו לטיולי בית הספר.

אבי מדי פעם לקח אותנו למרחבים פתוחים לכפרים, לחוות. נסענו הרבה לים, שם היו אהלים קבועים עם שלחן וכסאות, וכן חדר פרטי לרחצה וללבישה. את האוכל הבאנו מהבית ונשארנו יום שלם.

סבא וסבתא מצד אמי עלו לרץ ישראל, ומצד אבי רק הסבתא עלתה לארץ, חלתה כאן ונפטרה. עלינו לארץ כאמור לעיל, למדתי בבית ספר משה שרת בתל אביב לשעורי אנגלית לא נכנסתי וכן לשעורי חשבון, כי לא היה לי מה לעשות. הייתי ברמה הרבה יותר מתקדמת. חברתי שגרה בבנין של בתל אביב סמוך לרמת אביב למדה בבית יעקב וביקשתי להצטרף אליה. משם עברתי לסימינר למורות בבני ברק. אחר כך בסיום הלימודים עבדתי במשרד בשדרות רוטשילד אצל יבואנית לשעוני יגר לקולטר משוויץ בחישובים ובשחרור השעונים מהמכס.

 החתונה

שנתיים והתגוררתי בבני ברק עם בנות מחוץ לארץ. התגוררנו בבני ברק בדירה ישנה בשכירות עם חצר גדולה, החייתי את המקום שהיה מוזנח הרבה שנים. בהמשך הכרתי את מעריך של המכס שאליו נהגתי למסור את הדוקומנטים חתומים על ידינו, נישאנו, חזרנו בתשובה הוא חיפאי ממוצא יקה שנולד בארץ בן יחיד להורים שברחו לפני השואה.

החתונה הייתה שמחה מאוד, באולם רגיל ופשוט בבני ברק, אמי עבדה אז בסלון לכלות בתל אביב, תפרה שמלות כלה, ואני זכיתי לקבל בירושה שמלה של בת אדמור מארצות הברית ,אימי רק כבסה וגיהצה ותקנה. בסלון של אמי השמלות לא היו מספיק צנועות בעיני. לא הלכתי לשום סלון, הזמנתי הביתה ספרית שסדרה לי את הפיאה ואפרה אותי.

בשאר היום התפללתי להצלחת היום המאושר בחיי. הדודות מאנגליה מצד  החתן הגיעו במיוחד לחתונה, קיבלנו סכומי עתק יחסית לאותה תקופה וכן קיבלנו הרבה סרויסים חלבי בצבע ירוק וחום לבשרי. מפות יפות, מפיונים מבד רקום, סכום גם לחלבי וגם לבשרי. סטים של צלחות, כערה מכסף טהור עם כף לעוגה שאבד במשך השנים וזה חבל.

עבדתי בהוראה בבית ספר סיני באופקים בשעות רווחה, לימדתי חליל עם תווים  אחר כך עבדתי כגננת, עשיתי הסבה לגננות, 30 שנה, תקופה מסוימת בישלתי ליולדות, תקופה מסוימת גרנו בנתיבות, עבדתי כמזכירה בעברית, אנגלית וצרפתית בישיבת הנגב אצל הרב יששכר מאיר יחד עם הרבנית יהודית מאיר. בתפרח בחופשים ארגנתי קייטנות לילדים. עברתי לגננות מפני שילדי גדלו, שבעה במס בלי עין הרע ואהבתי ילדים קטנים. התברגתי הייטב בגנים ונהנתי. יום אני משגיחה במבחני בגרות בכל הבתי ספר, וכן במבחנים אקדמאים. אוהבת מאוד לקרוא ספרים לנגן במפוחית פה. ונהנת עם הנכדים החמודים בלי עין הרע.

נוסעת לחתונות כשאני בריאה ומאזינה להרבה הרצאות. אני מתעמלת פעמיים בשבוע פעם בבית ופעם במועדון. נוסעת מדי פעם לשמחות במשפחה מעסיקה את עצמי מוסרת שעורים לנשים על כל מיני נושאים בוערים וכן על פרשת שבוע בצורה מעמיקה על פי חז"ל. אני שמרטפית לכל הנכדים פחות או יותר מנגנת על מפוחית וכן על אורגן. בעבר בישלתי ליולדות והייתי אחראית על מחסן בגדים יד שניה. מסרתי שעורים לנשים במושבים בסביבת נתיבות נהנתי ללמד מחשבים בלהבה. כל הכבוד .

scan0011
מיכל אייכנברונר

scan0013
ההורים של בעלה.
scan0007
אמא של מיכל

הזוית האישית

היה מאוד נחמד להיות צמודה עם נערה ולהמשיך להיות בקיאה בהכרת המחשב.

מילון

סרויס
מערכת של כלים

ציטוטים

”אפיזודה מעניינת“

הקשר הרב דורי