מאגר סיפורי מורשת

התלמידים: קרין חודז'ייב, יובל כספי, רויטל יושובייב, מתעדים את סיפורה של לוסי צרפתי, מבית משען בחולון.

לוסי צרפתי מספרת:

שמי לוסי צרפתי, נולדתי בבולגריה בשנת 1933.

כשהייתי ילדה החלה השואה בבולגריה, אך השואה שם לא הייתה קשה. המלך שמלך בבולגריה בתקופה זו הגן על היהודים ועזר להם. גרתי עם משפחתי בעיר הבירה ובתקופת השואה העבירו אותנו ואת כל היהודים לעיירות קטנות.

כשהייתי ילדה היו לי הרבה ספרים ובזמן שהיינו צריכים לעזוב לא יכולנו לקחת איתנו יותר מידי דברים וגם לא את הספרים אז פיזרנו אותם בכל המדרגות. אני זוכרת שאח שלי הגדול החל לדרוך עליהם בפראות ולקרוע אותם. אמרתי לו: "למה אתה עושה את זה?" והוא ענה לי שאם אנחנו לא נוכל לקרוא את הספרים האלה אז שגם הגויים לא יוכלו לקרוא.

ברכבת, בדרך לביתנו ה"חדש" ישבתי ליד אמי ובידי בובה שכל כך אהבתי. חייל אס.אס שיחק איתי ועם הבובה ופתאום התפרץ, לקח את הבובה מהידיים שלי וזרק אותה מחלון הרכבת. התעצבנתי, אמי הרגיעה אותי ואמרה לי: "הוא בטח מתגעגע לילדים שלו בגלל זה הוא עשה את זה".

כשהייתי בת 15 בשנת, 1948 עליתי עם משפחתי לארץ ישראל. בארץ קראו לי עליזה.

אבי היה משותק בכל הגוף ולא היה להורי כסף בכדי לשלוח אותי לבית ספר ולהשכיל, ואז הייתה מודעה בעיתון על בית ספר לאחיות ששם רוכשים השכלה של בית ספר תיכון. הייתי אז בת 15 ותנאי הקבלה היו רק מגיל 17 אז שיקרתי בקשר לגיל שלי, אמרתי שאני בת 17. עבדתי כאחות כמה שנים ולאחר מכן התחתנתי. נולדו לי ולבעלי שני ילדים בן בשם שמוליק ובת בשם איריס.

הכרתי את בעלי בשנת 1944 במחנה קיץ של תנועת ה"ג'וינט". בעלי נפטר לפני שלוש שנים בשנת 2015, אחרי ייסורים רבים וכל ימי מחלתו לא עזבתי אותו לרגע.

כיום, אני בת 84 , מתגוררת בבית אבות "משען" בחולון, ומשתתפת בכל האירועים התרבותיים שהמקום מציע.

תלמידות קציר בפעילות המשותפת עם האזרחים הותיקים בבית משען, חולון

הזוית האישית

יובל כספי, קרין חודזייב ורויטל יושובאיב: סיפורה של לוסי, הועלה יחד עם סיפורם האישי של דיירי דיור המוגן "משען" – מתועד על ידי תלמידי כיתות ט'5 ו-ט'6, מבית הספר התיכון "קציר" בחולון, במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי". את התכנית מובילים המורים: אילנה יוחנן וניר מלכה.

לוסי צרפתי