מאגר סיפורי מורשת

שמי סולומון. אני בן 78 ונשוי לכרמן שנים רבות, ושמחתי לספר לאורין נכדתי את סיפורי.

בגיל 18 סיימתי בית ספר בריגה (לטביה). באוניברסיטה היה אפשר ללמוד רק בלטבית ולכן נסעתי לעיר מולדתי פרם שבהרי אורל כדי ללמוד רפואה ברוסית. למדתי שנתיים ולאחר מכן כשהתנאים השתנו חזרתי לריגה כדי להמשיך את הלימודים. מאותה סיבה, כרמן נסעה ללמוד רפואת שיניים במוסקבה ואחרי שנה גם כן חזרה לריגה. עקב שינויים פוליטיים היה ניתן ללמוד ברוסית בריגה.

רצה הגורל שאני וכרמן נפגשנו בקיץ על חוף הים הבלטי. אני נכנסתי למעגל כדי לשחק כדור עף והיא אמרה לי שלום. התברר שהיא התבלבלה ביני לבין חברי שהיה דומה לי מאוד. אחרי שהיא הבינה שזה טעות כבר היה מאוחר, ליוויתי אותה עד הבית וקבענו פגישה. אבא שלה היה נגד הפגישות שלנו כי הוא חשב שהיא נפגשת עם בחור רוסי (לא יהודי). בהקדם התבררה שפה משותפת, היא למדה באותה אוניברסיטה איפה שלמדתי אבל שנה יותר צעירה. רוב החברים שלה היו החברים שלי.

יחד היינו במסיבות משותפות. הלימודים היו די קשים ולמען האמת היא השתדלה לעזור לי בלימודים. באותה תקופה עבדתי גם ב"עזרה ראשונה" (כמו מגן דוד אדום). לפני שסיימתי את הלימודים אני וכרמן התחתנו. החתונה הייתה שמחה מאוד, היא ארכה יומיים. ביום ראשון הבאנו קרובי משפחה ולמחרת הבאנו את החברים שלמדו איתנו. החתונה התקיימה בביתה של כרמן. אחרי שסיימתי את הלימודים שלחו אותי לעבודה בעיר בלטיסק בגבול פולניה, לעבוד בבית חולים צבאי. עבדתי שנה ולמדתי הרבה אבל בסוף השנה גייסו אותי לצבא האדום ושירתתי כמעט שנתיים וחצי. בזמן הצבא ניסו לגייס אותי לקצונה אבל הצלחתי להתחמק (קצונה בצבא האדום זה 25 שנה). מאוד לא רציתי להיות קצין כי חשבנו על עלייה ארצה.

אחרי שירות בצבא האדום עברנו לגור בעיר דאוגופילס שם נולדה לנו בת. באותה תקופה היה קושי גדול לאלו שרצו לעלות ארצה. ברגע שהגשנו את הבקשה לעלות ארצה פיטרו את כרמן מהעבודה. עלינו ארצה ביוני 1972, הקליטה הייתה די קשה, ללא ידיעת השפה העברית, אבל ידענו שצריך לעבור את התהליך. ושנתיים אחר כך נולד לנו בן (בשנת 1974). שנינו עבדנו קשה מאוד אבל היינו מוכנים לזה בסופו של דבר זה חיזק את המשפחה. והיום יש לנו ארבעה נכדים.

הזוית האישית

סבא: ישנם הרבה סיפורים שאורין עוד צריכה לגלות על המשפחה והסביבה ממנה באנו. אורין אוהבת לקרוא ואני בטוח שעם הגיל היא תבין יותר על השורשים של ההורים והסבים שלה. גיליתי שעם הגיל הנכדים יותר ויותר רוצים לגלות על העבר ויבוא גיל שנוכל לקחת אותם למקומות בהם גדלנו כמו שלקחנו את נכדינו הגדולים. בשביל להבין את המציאות יותר טוב צריך קשר עם העבר ואנחנו שמחים מאוד שנכדינו מתעניינים בשורשים.

אורין: היה לי מאוד כיף ומעניין לעבוד עם סבי. למדתי המון, גיליתי על עברו של סבי כמו כן גם על עברה של סבתי. מאוד נהניתי מדרך הלמידה – כותבים סיפור, כך אני מלמדת את סבי את רזי המחשב והוא מלמד אותי את רזי התקופה בה גדל ועבד ועל הדרך בה הוא עלה ארצה. הסיפור על ההיכרות בין סבי לסבתי היה מעניין ונתן תחושה מוחשית של חזרה לשורשים, ובזכות מה אני כאן חיה ונושמת.