מאגר סיפורי מורשת

שמי סימי סוויסה, נולדתי במרוקו בעיר טנג'יר, למשפחה בת 4 ילדים, משפחה חמה ואוהבת. בעלי, מרדכי, נולד בעיר אאולוז שבמרוקו, למשפחה בת 10 ילדים. אנחנו בני דודים ושתי המשפחות הגיעו לעיר קזבלנקה, כך שבתור ילדים היינו מתראים הרבה. בעלי ומשפחתו עלו לארץ כ-4 חודשים לפנינו. משפחתו עלתה לאשקלון כשהיה בן 16 ומשפחתי עלתה לעפולה כשהייתי בת 12. אף אחד לא חשב על השני במובן הרומנטי ולא העלינו על דעתנו שיווצר חיבור כזה שיסתיים בנישואים.

בכלל, בדיוק נפרדתי מחבר שהיה לי לפניו ואפילו הייתי מאורסת לו. גם מרדכי יצא מידי פעם עם בחורות אבל לא מצא את "האחת והיחידה".  באחת השבתות כשהיה בצפון, בבית הבראה, החליט להגיע לדוד (אבא שלי) שגר בעפולה. שמחתי לראות את בן דודי שבא לבקר ולא היו שום כוונות אחרות מעבר לזה. למרות זאת, התפתחה שיחה בינינו והתחברנו מאוד. אני מצאתי בו אוזן קשבת וכתף תומכת לאחר ביטול האירוסין. בפעם הבאה מרדכי כבר שלח את אבא שלו, שהוא הדוד שלי, לבקש את ידי מאבא שלי. אבי שמח מאוד על השידוך, שכן מרדכי היה אדם חרוץ, רציני, בן אדם טוב.

אחרי שלוש שנים של חברות וזוגיות, התחתנו ב- 8.4.1970. מאז אנחנו ביחד כבר 49 שנים. הקמנו משפחה לתפארת. נולדו לנו 2 בנים ו-6 בנות, יש לנו 20 נכדים ואנחנו מצפים לעוד נכדים בע"ה ושנזכה גם לנינים.

מרדכי היה עובד מאוד חרוץ. הוא אהב עבודה פיזית ולכן בחר להיות עובד בניין, עסק גם בחקלאות ולמרות שהפצרתי בו לעבוד בעבודות "רגועות" יותר, פחות פיזיות, הוא לא הסכים ועבד בעבודות פיזיות עד צאתו לפנסיה.

רוב שנותיי הייתי עקרת בית וגידלתי את ילדיי. מרדכי טען שהוא עובד מאוד קשה כדי שהילדים יפגשו את אמא שלהם כשהם חוזרים מהגן ומבית הספר. ובאמת, מרדכי עבד מאוד קשה ואפילו בכמה עבודות כדי שלא יחסר לנו כלום וברוך השם, לא היה חסר לנו כלום וביתנו היה תמיד מלא בחום ואהבה. ביתנו היה פתוח לכולם ועד היום החברים של הילדים שלנו זוכרים את זה לטובה.

בנוסף, יש לי שתי אחיות, מזל ומרים, שאני מאוד אוהבת אותן ומחוברת אליהן. כמו כן, אני מאוד מחוברת לילדים של אחי, אליהו ז"ל, שאני מאוד אוהבת אותם.

הזוית האישית

סימי- ממש אהבתי לספר את הסיפור שלי, נהניתי מאוד עם הבנות המיוחדות הללו, אהבתי להיות בחברתן, התייחסתי אליהן כאל הנכדות שלי. אני אאחל להן שימצאו בעל טוב כשיגדלו ומשפחה גדולה, שיהיה להן רק טוב. מילנה – החוויה של הקשר בין דורי עברה לי מהר מאוד, היה לי מאוד מעניין להקשיב לסיפורים של סימי. אני מאחלת לה שתמשיך להיות כזאת שמחה וחמה, שיהיה לה עוד המון חוויות שמחות ומצחיקות עם בעלה ומשפחתה. ניקול – היה מאוד מעניין לי להקשיב לסיפורים, היא חידשה לי המון, מאוד אהבתי את סיפור האהבה שלה. אני מאחלת שתישאר כזאת שמחה עם חיוך יפה ומדבק על הפנים, ושלכל הילדים שלה יהיה טוב בהמשך הדרך. אלן – אני מאוד שמחתי שפגשתי את סימי בגלל שלמדתי המון מן המפגש. למדתי מאיפה היא באה, איך היו חיים פעם. הייתי רוצה לאחל לסימי שיהיו לה עוד נכדים, שתשמח שתחיה עד מאה עשרים שיהיה לה נינים וכל מה שהיא רוצה.