מאגר סיפורי מורשת

שמי מורנה בנאי לוי, ואני בתם הבכורה של שרה ודריו לוי. אספר את סיפור ההישרדות של אבי – דריו ואחיו אלברטו לוי.

אבי נולד בסלוניקי למורנה ושמואל לוי בשנת 1923. אבי היה הצעיר מבין שלושה בנים: הבכור – אלברטו, האמצעי לאון ודריו – הצעיר.  לאון נפטר בסלוניקי מהתייבשות. אביהם שמואל גם כן נפטר בסלוניקי כאשר לקה בלבו. אבי ודודי אלברטו נלקחו לעבודות כפייה טרם נשלחו למחנות.

מאוחר יותר, מורנה ושני בניה – דריו ואלברטו נלקחו למחנה בירקנאו. סבתי נלקחה מיד למשרפות לנגד עיניהם של בניה, כאשר במשפטה האחרון פנתה לאלברטו בשפת הלאדינו ואמרה: "תשמור על הילד".

המספרים שקועקעו על הזרוע של אבי ושל דודי היו מספרים עוקבים ומאותו רגע הם לא נפרדו. הם שהו בבלוק מספר 27 , שם עבדו בחפירת תעלות תחת תנאים של התעללות מתמשכת. בזמן זה אבי הצליח לברוח מספר פעמים מחוץ לגטו, כדי לגנוב פת לחם ולהביא לאחיו על מנת לחזקו, היות ואחיו היה פצוע וחולה.

לאחר תקופת זמן לא קצרה, לאחר מרד היהודים בוורשה, נשלחו קבוצה של כ-15 יוונים, אשר נבחרו בגלל כוחם הפיזי, לפינוי הריסות גטו וורשה. באותו מעמד, החל מרד הפולנים. בוורשה נשכח טנק קטן ללא פגזים ותחמושת ואבי החליט לתור אחר תחמושת – הוא מצא מחסן ובו פגזים אותם סחב לכיוון הטנק הנטוש, מתוך כוונה להשתמש בו לירי. מטנק זה, הם הצליחו לירות לכיוון שער סגור שנשאר בגטו וממנו החלו לצאת שבויים יהודים.

לאחר מרד הפולנים, הוא ואחיו ועוד מספר יוונים, הצליחו לעבור דרך צינורות הביוב, מה שנמשך בין 4-5 שעות, לעברו השני של נהר הויסלה. לאחר שחצו את נהר הויסלה הם הצטרפו לפרטיזנים והמשיכו להילחם בעוז נגד הגרמנים עד ששוחררו על ידי הרוסים.

אבי עלה לארץ לבדו בשנת 1946. דודי שפגש את אשתו מחדש לאחר סיום המלחמה, נשאר ביוון עד שנת 1949, בשנה זו עלה גם הוא לארץ ישראל.

הזוית האישית

הסיפור תועד בעקבות שיתוף פעולה בין הגב' חנה אייזיק, מנהלת קבוצת "המעפילים יוצאי סלוניקי ויוון שעלו לישראל באונייה חביבה רייק 1946" בפייסבוק ישראל, עם צוות תכנית הקשר הרב דורי בבית התפוצות, כחלק מפעילות פורום שנערך בשיתוף פעולה עם כלל קהילת יהודים יוצאי יוון בישראל. הפורום נערך בזום בתאריך 11.11.2020, תשפ"א.