מאגר סיפורי מורשת

בגלל גילי הרך איני זוכרת את אבי. אימי ואחותה התאלמנו באותו זמן וכך גדלנו אני ובת דודתי כאחיות. למודות סבל שאפו האימהות להגיע לישראל. אני זוכרת שכילדה קטנה שאלתי את אמי מדוע לכולם יש אבא ולי אין -אבל אני לא זוכרת את תשובותיה.

העצבות והקשיים להתקיים הפכו אותה לאישה קשה שהשתדלה לתת לי הרגשה שיהיה טוב כאשר נגיע לישראל. במאי 1950 עלינו לארץ. דודתי עלתה לארץ בשנת- 1947 ועברנו לגור שוב ביחד בגבעת עליה שביפו שכונה של עולים חדשים שהגיעו מאירופה.

בדירת חדר עם אמבטיה ושרותים משותפים גרנו כ-12 שנה. היות וגרנו קרוב לים, הים היה חלק גדול מבילוי חברת הילדים. היתה תקופה יפה כי כולם חיינו באותם תנאים והסתפקנו במה שהיה. בליל שפות ומנהגים אך כילדים התחברנו מהר.הינו שמחים לבלות ביחד הים שימש בילוי והאמפיתאטרון המקומי והסרטים ההודים של אז. הייתי קטנה וצנומה לכן צירפו אותי לכיתה נמוכה לגילי אך זכיתי במחנכת נהדרת (שרה רוזנפלד) ששמרנו איתה קשר כל השנים. כמו כן נישאר קשר גם הם חלק מהתלמידים מאז.