מאגר סיפורי מורשת

סבא רזי השתתף בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורו:

סיפור האהבה של סבא וסבתא

סבא רזי וסבתא צביה התחתנו ב- 2 למאי 1972, בל"ג בעומר. זה נראה כמו חתונה רגילה של כל איש ואישה, אבל זה לא היה כזה רגיל ופשוט… אבל בשביל זה צריך לחזור 35 שנה אחורה לשנת 1937, שם בעיר בגדד שבעיראק נולד בנם הבכור של סבא עזרא וסבתא סביחה, שנקרא ע"ש מלך עיראק האהוב.

סבא וסבתא ביום חתונתם

רזי היה תינוק יפה תואר ובריא, אולם בשנת חייו הראשונה שתה ממימיו של נהר החידקל, וחלה במחלת הפוליו שגרמה לו לשיתוק מלא בגפיים התחתונות והוא הפך מאותו היום לנכה .. אולם רזי, הילד והאיש שגדל להיות לימים, לא נכנע למוגבלותו אפילו לא לרגע אחד ובחר להתחבר עם ילדים בריאים, לשחק איתם, לרוץ למרות הפיסחות, לרכב על אופניים, לשחות בחידקל ולעשות מעשי קונדס…

בעיראק בשנת 1942, בערב חג שבועות, רזי היה בן 5, והוא ומשפחתו וכל היהודים בעיראק עברו ליל פרעות אלים וקשה מצד העיראקים המוסלמים, שברוח הנאציזם ביקשו להשמידם ולגרשם מארצם (הפרהוד). היהודים, שעד אותו היום חיו בביטחון מזה 3,000 שנה בעיראק חשו את האיום הגדול, ובשנת 1951 נפתחו באופן רשמי שערי עיראק לעלייה למדינת ישראל שהוקמה 3 שנים קודם לכן ב- 1948.

גדות נהר החידקל בשנות ה- 50 

סבא רזי עלה עם הוריו ו- 5 אחיו למעברת עמישב בפ"ת, ללא רכוש כלל, ללא תעודות מביה"ס וללא כסף. הם התחילו הכל מההתחלה, ונאלצו לעבוד בעבודות כפיים. להורים המבוגרים זה היה הכי קשה להסתגל, וסבא שלי שבשל נכותו התקשה בעבודה פיסית, הלך לעבוד בקולנוע "הדר" בפ"ת, ושם עבד למעשה 30 שנה מגיל 14 ועד גיל 44.

קישור לקובץ הסיפור המלא של רזי עבד

הזוית האישית

ליה: נהניתי מאוד להכיר לעומק את סיפור חייו המרתק של סבא רזי, אבא של אמא שלי, והתרגשתי מההתמודדויות שהיו לו בחיים בשל מחלתו ונכותו, שלאחר מכן התבטאו בחייו הבוגרים בעבודה ובזוגיות. מאוד הסתקרנתי מסיפור האהבה הרומנטי והמרגש של סבא וסבתא שלי שנראה שממש לקוח מטלנובלה עכשווית. אני גאה בשניהם שלא נכנעו ללחצים והגשימו את אהבתם. אני רוצה לאחל לסבא שלי הרבה בריאות ואריכות ימים ואשמח לשמוע ממנו עוד סיפורים על חייו ולבלות במחיצתו.

סבא רזי: נהניתי מאוד מזמן הבילוי במהלך הראיון עם נכדתי ליה, ובמיוחד מההתרגשות שאחזה בי עם הזיכרונות שהציפו אותי כאשר התחלתי לספר לה על חוויות מהעבר מימי הילדות שלי בבגדד: הזיכרונות מאירועי הפרהוד שהביאו לבריחתנו משם, ההתמודדויות שהיו לי במהלך העלייה ובניית החיים החדשים בארץ ישראל, שאליה כל כך שמחתי להגיע. אני מודה על הצעד הזה עד היום, במיוחד לאור מצבה הקשה של עיראק כיום. הכי התרגשתי להיזכר בתחילת הקשר עם אשתי היקרה צביה, ועם הקשיים שתמיד ליוו את חיי אבל עיצבו וגיבשו כל הישג בהם. במיוחד אני מודה על האושר שממלא אותי בזכות בנותיי, נכדיי ונכדותי. אני רוצה לאחל לנכדתי ליה הרבה בריאות, אושר והגשמה עצמית ושתלך בדרכה ותגשים את חלומותיה ורצונותיה. שתמשיך להיות חייכנית, יפיפייה ומקסימה בשילוב העיראקי מקסיקני שמאפיין אותה, ושתייצג לתפארת את שושלת עבד-סברייגו.