מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור אהבה – "שוב יוצא הזמר אל הדרך"…

סבתא זיוה ועמית הנכד בסיור בבית התפוצות
סבתא זיוה ואחיה ליאורה והתינוק דורון
ערכים ונתינה הם נר לרגלי והמוטו העובר במשפחתינו

סיפור ילדות

הוריי עלו לארץ בשנת  1949 מארגנטינה. הם היו פעילים בתנועת הנוער "ביתר" ועלייתם ארצה הייתה במסגרת ירח הדבש.

בשלב הראשון התגוררו בחיפה בשכונת "מדרגות עגלון" ולאחר מכן עברו לקרית ים, בה נולדתי. הנוף סביבנו היה חולות חולות ושוב חולות, במערב הים. קריה בראשית היווסדה, אשר כל התושבים בה היו עולים חדשים מארצות שונות שכולם הגיעו והתיישבו במקום חדש בהתרגשות ובאהבה רבה. אני זוכרת היטב את התנאים שבהם גדלתי, בית קטן וצנוע אשר את ארונות המטבח, אבי הרכיב מקרטונים שאסף מחנות ירקות הסמוכה ויריעת בד שימשה כווילון.  הלכנו ברגל לחוף הים ונהנינו מכל רגע, מבילוי יחד ומהנאה של היותנו בארץ ישראל. בגיל 5 עברנו לקרית ביאליק, היה זה מעבר חד, זכרונות הילדות מהגן ומבית הספר מלווים אותי עד היום. הרבינו לשחק ברחובות, בבתים ומאוחר יותר בתנועת הנוער. היה פשוט כיף אמיתי.

תמונה 1
סבתא זיוה בים עם חברת ילדות אימי

בית הספר היסודי "ביאליק", הקרוי על שם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, היה בית הספר הראשון בקריה. בו למדתי וגם לימדתי בשלב מאוחר יותר, לגבי היה זה מקור גאווה.

בכתה ד' הצטרפתי לתנועת "הצופים", מאוד נהניתי מהפעולות והטיולים. אני זוכרת היטב את מחנה הקיץ, של כל אזורנו וכן של כל הארץ והעולם, הרי "הצופים" זו תנועת נוער בינלאומית. בכיתה ז' עברתי קורס הדרכה אשר הכשיר אותי לתפקד כמדריכה. הקורס היה חוויתי ומעניין מאוד ונמשך שבוע ימים.

חשתי בשלב זה שאני מקבלת על עצמי אחריות על נוער צעיר ממני, שאפתי לעניין אותם, לשמש דוגמה ואוזן קשבת, לגרום להם כיף והנאה בפעולות.

בשנת 1967, בחודש יוני פרצה מלחמת ששת הימים ואני הייתי תלמידה בכיתה י"א.

באותה תקופה גויסו המוני אזרחים והיו חסרות ידיים עובדות בעיקר בקיבוצים, לכן נקראנו להירתם לעזרתם, כך הגענו לקיבוץ "אפק" לעבוד ולסייע בחקלאות.

חלקו את כיתתנו לקבוצות קטנות והתגוררנו בביתנים. בשלב הראשון נתבקשנו להאפיל את החדרים כדי לחסום את התאורה כלפי חוץ. באחד הבקרים בהיותנו בשדה, חדר מטוס מיג סורי למתחם האווירי באזורינו. הרעש היה מחריד ומחריש אוזניים, כולם התחילו לצעוק ולפחד ומיד קיבלנו הוראה להשתטח מתחת לשיחים בשדה, כדי שלא נהיה חשופים וגלויים. בינתיים חיל האוויר שלנו תקף את המטוס הסורי אשר חזר על עקבותיו. כך נותרנו המומים ומתוחים עד שהגיעו כמה טרקטורים ועגלות אשר עליהן הושיבו את כל התלמידים והסיעו אותנו חזרה לשטח הקיבוץ, היישר לביתנים בהם גרנו.

באותם ימים חווינו אירוע משמח, מרגש והיסטורי. כיבוש העיר העתיקה של ירושלים על ידי הצנחנים. ברגע ששמענו על כך ברדיו, יצאנו לרחבה ליד הביתנים בריקודים והשמחה הייתה אדירה. לרגע חלפה במוחנו תמונת ההכרזה על הקמת מדינת ארץ ישראל. השמחה וההתרגשות, שקשה לתאר במילים.

החוויה הקשה הטראומתית ומנגד חוויה מרגשת ועוצמתית, שתיהן לא נשכחות למרות השנים הרבות שחלפו וכל נכדיי הבוגרים שמעו את פרטי האירועים מפי וכמובן, גם עמית.

סיפור אהבה לארץ ישראל אהבתי לארץ ישראל באה לידי ביטוי שהתגייסתי לצבא כמורה חיילת. עם סיום הטירונות שובצתי לשמש מורה לחיילים בבסיס "סטלה מאריס" בחיפה. קיבלתי שיבוץ זה בצורה קשה  ביותר כי מאוד רציתי לתרום את חלקי ולשרת סמוך לגבול ולא לחזור יום יום לביתי בשעות אחר הצהריים. התחלתי לבכות  והחלטתי לשתף בצורה כנה לגמרי את מפקד הבסיס בתחושותיי. הצעתי לו את כל האפשרויות בגבולות השונים והחליט לשקול בעניין. לבסוף שובצתי לשרת בקרית שמונה, סמוך ללבנון. עברתי וחוויתי תקופות קשות ביותר, הפגזות במהלך יום לימודים ובלילות, מלחמת יום כיפור ושלום הגליל.

תמונה 2
סבתא זיוה כחיילת

נאלצתי לרדת באמצע שיעור למקלט, לפזר תלמידים לבתיהם וללמד במשמרות. חשתי שאני תורמת את חלקי לילדים שגדלו בתנאים קשים מבחינה בטחונית וסבלו מטראומות ופחדים. שיחות נפש רבות, ליטוף וחיבוק סייעו בהרגעה ובתמיכה רבה. השירות בקרית שמונה תרם לי רבות מבחינה נפשית ורגשית והגביר את אהבתי לארץ ישראל, נופיה היפים ולשיריה.

באמצעות הטיולים אנו מכירים את ארצנו, את צורות ההתיישבות השונות והחיבור הוא עמוק.

שירי ארץ ישראל וערבי הזמר גם הם משתלבים באהבה העזה למולדתי. מילות השירים הם משמעותיים, השירה היא כמו חמצן לנשמה, תחושה של התרוממות.

השירה בציבור היא תופעה המאפיינת רק את מדינת ישראל  ומשקפת את ההווי המיוחד שלנו!

המשפחה בצל מלחמה

לחיות בצל מלחמה או מתח בטחוני קבוע, חוויתי מאז השירות הצבאי ובהמשך לאחר נישואי ותחילת החיים הזוגיים בקיבוץ כפר גלעדי, הסמוך לגבול לבנון.

לנהל אורח חיים רגיל בצל קטיושות או הפגזות של חיל האוויר הישראלי זה מצב מאוד מורכב מכל ההיבטים.

תמונה 3
סבתא זיוה וסבא צביקה ביום חתונתם

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 והקיבוץ שלנו הופגז, חשנו שביתנו מתמוטט, כל החלונות רעדו במהירות הבזק, רצנו למקלט הקרוב כשבידינו מקלט רדיו. עדיין לא ידענו ולא הבנו שבעצם פרצה המלחמה, רק לאחר ששמענו בשידורי הרדיו ביום כיפור בצהריים את דבר חדירת המטוסים לשטחינו וגיוס מילואים דחוף קלטנו את המצב שנוצר- פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

בעלי, צביקה, מיד לבש מדים ויצא להילחם בחזית הדרומית, עבר את תעלת סואץ והגיע לעיר פאיד במצרים. לא שמעתי ממנו אות חיים במשך שלושה שבועות עד הרגע שקיבלתי מכתב ובו פיסת נייר מחבילת סוכר שבה כתב בכתב ידו "אני בדרך לפאיד!"

בינתיים אני וחברי הקיבוץ למדנו לחיות ולהתמודד עם מצב זה. אכלנו במשמרות בחדר האוכל בשעות מוקדמות כדי לא להיכנס לשעות החשיכה, הלימודים גם הם התקיימו במשמרות, חלק למדו בבוקר וחלק בשעות אחר הצהרים כדי למנוע ריכוז גדול של ילדים בשטח בית הספר. חברי הקיבוץ נרתמו לסייע בתפקידים שונים במקום הגברים שגויסו לצבא. מצב זה נמשך תקופה ארוכה עד ששוחררו אט אט הגברים והחיים חזרו למסלולם.

בין המלחמות,  עדיין לא היה שקט באזור בו גרנו וגידלנו את ילדינו. באמצע יום, בשעה שהילדים בגן הייתה הפגזה קשה, מטח קטיושות פגע בקרית שמונה. ילדים קטנים ומפוחדים  רצים בבהלה למקלטים הפרטיים. בראשי צצו מחשבות: היכן נפלה הקטיושה? האם יש נפגעים ?מתח וחרדה היו מנת חלקי בתקופה זו.

רצינו ושאפנו להמשיך בשגרת חיינו, לטייל בנופים המדהימים שבצפון הארץ, לבקר משפחה וכך היינו בדרכנו מקרית שמונה לכפר גלעדי כשלפתע שמענו מפץ אדיר של קטיושה, עצרנו את הרכב והסתתרנו כולם בצד הכביש. חיכינו כמה דקות  והמשכנו בנסיעה  מהירה לקיבוץ.

ואז…התקבלה הוראה מהביטחון לחזור מיד לקרית שמונה כדי למנוע התקהלות בחדר האוכל.

בלילה בעודנו ישנים, התעוררנו למשמע פיצוץ עז, קטיושה פגעה בבלון הגז בביתנו שגרם לדליקה. בעצם אז פרצה מלחמת לבנון הראשונה, יוני 1982. עוצמת הלהבות הפחידה והיה חשש לצאת מהבית עם ילדיי הקטנים. פניתי בבקשה לתושבים שגם הם התעוררו לשמע ההפגזה הכבדה, שיבואו לעזור לחלץ את ילדיי מהבית כי בעלי ניסה לכבות את הלהבות בביתנו. אכן הגיעו שכנים ונשאו אותם על כפיים אחד אחד הישר למקלט. לאחר שהצלחנו לכבות את האש ירדנו גם אנו והצטרפנו לשלושת ילדינו למקלט. רק בשעות הבוקר יכולנו לראות את הנזק שנגרם, התמונה הייתה כעי חרבות מדכא ביותר. הבית המפויח בלי חלונות ובלי דלתות מראה לא נעים ואף מפחיד. כמה סמלי הדבר, הדלת נפלה אך השלט "משפחת הובר " נותר בשלמותו- המשפחה ניצלה בנס ונשארה בחיים.

לשחק בסמוך לבית שנפגע קשות, להגביל את פעילויות הילדים בחצר, כל אלו לא הכינו אותי נפשית למכה הנוספת שנחתה באותו שבוע. בני בן השש נפל מהמקלט והוטס יחד איתי במסוק היישר לבית החולים רמב"ם בחיפה. הוא סבל מזעזוע מוח!  טיפול מסור, דאגה וחיזוק מהצוות המקצועי והמשפחה התומכת, גרמו לשיפור מהיר במצבו והשתחררנו לביתנו אחרי יומיים.

לחיות ולגדל ילדים בצל מלחמה – משפט בעל עומק ומשמעות רחבה, משפט רווי קשיים נפשיים ורגשיים. קושי אשר פעמים רבות בא לידי ביטוי בהמשך החיים בתפקוד היומיומי.

חוויות שעברנו במשך עשר שנים, בהן גרנו בכפר גלעדי ובקריית שמונה העצימו וחזקו אותנו כמשפחה ומצד שני תרמנו את חלקנו למדינה!

סרטון- זיוה מספרת את סיפור אהבתה

הזוית האישית

סבתא זיוה – נחשפתי לתוכנית הקשר הרב דורי באמצעות נכדי עמית הוא ספר לי באופן כללי ומאוד רצה שאגיע כשותפה שלו לפרויקט למרות המרחק העצום מקרית ביאליק לכפר מנחם. כל התהליך חשף את עמית לפרקים חשובים ומשמעותיים בחיי לפרטיי פרטים הישיבה בצוותא חשיפת הסיפורים וכתיבתם קרבה מאוד והעמיקה את הקשר בינינו. הפרויקט מאפשר זמן איכות לשנינו בשקט ובשלווה זו חוויה שקשה לתאר במילים, אלא רק לחוש אותה עמוק עמוק. הסיור המודרך שלי ושל עמית בבית התפוצות גם הוא היה ערכי וחשף את עמית ליהדות במקומות שונים בעולם לתקופות שונות להווי וההומור היהודי אני ממליצה לכל סבתא להתנסות בחוויה אדירה זו.

עמית – קשה לתאר את חוויתי במילים ברגע שסיפרו לי על פרויקט זה מיד התקשרתי לסבתא זיוה שיתפתי אותה בפרויקט ולמרות המרחק העצום מקרית ביאליק לכפר מנחם לא ויתרתי על הגעתה למפגשים למחרת נרשמנו לתוכנית אני מאוד שמחתי שאוכל לדעת עוד על עברה של סבתא היה מאוד כיף בתהליך כתיבת הסיפור ללמוד מושגים חדשים הקשורים להיסטוריה של עם ישראל להקשיב גם לסיפורים אחרים מענייניםהיה כיף שסבתא באה כל שבועיים ולנו ניתן זמן נוסף ביחד בבית התפוצות היה חוויתי ומהנה למדתי על סיפורי העם היהודי בארצות שונות ובתקופות שונות. אני ממליץ לכל נכד או נכדה להתנסות בתוכנית כה חשובה זו!

מילון

היווסדה
הקמתה

מיג סורי
סוג של מטוס סורי

טראומה
אירוע קשה מבחינת התחושה

בית מפוייח
בית עם אפר לאחר שריפה

ציטוטים

”קודם כל נהיה אנחנו בני אדם!! לא משנה מה עשה הזולת. “

”ללא הווה ועבר- אין עתיד!חשוב שנדע את הסיפור המשפחתי שלנו“

הקשר הרב דורי