מאגר סיפורי מורשת

במהלך מפגשי הקשר הרב דורי התלוו אליי סבא אברהם וסבתא יהודית, ההורים של אמא שלי. בסיפור שלהם תוכלו לקרוא על סיפור אהבה וחתונה מיוחד במינו.

סבתא שלי חיה אידה (יהודית) ישראל נולדה בשנת 1959 בעיר פיאטרה ניאמץ שברומניה.

גם סבא שלי אברהם גביש נולד באותה העיר, פיאטרה ניאמץ שברומניה בשנת 1943.

ברומניה הם היו שכנים, המשפחות שלהם היו חברים קרובים, מבלים יחד המון. אברהם ויהודית למדו אומנם בבתי ספר שונים מכיוון שברומניה היה בית ספר נפרד לבנים ובית ספר נפרד לבנות אך אחר הצהריים בילו יחדיו בשכונה ושיחקו במשחקי חצר.

בשנת 1959, כשהיה סבא בן 16 עלה יחד עם משפחתו לארץ מטעמי ציונות ונקלטו בקרית גת.

בשנת 1964, כשהייתה סבתא בת 10 עלתה גם היא עם משפחתה לארץ מטעמי ציונות ונקלטו בעיר ירושלים.

בגיל 18 התגייסה סבתא לצבא ושירתה בבסיס חצור בתפקיד של פקידה לעולים חדשים.

גם סבא התגייס ושירת בתור לוחם בצבא הגנה לישראל.

יום אחד, במהלך שירותה הצבאי של סבתא, קרא אבא שלה בעיתון רומני שיצא בארץ בשם "ויצאה נוסטר" את מדור חיפוש הקרובים. אבא שלה קרא לה ואמר לה "תראי גם משפחת גביש בישראל הם מתגוררים בעיר קריית גת אנחנו חייבים לנסוע לבקר אותם!!!" וכך קרה, משפחת ישראל התארגנה ויצאה לקריית גת לפגוש את משפחת גביש.

האבות של סבתא וסבא זממו ביניהם שידוך כפי שהיה נהוג באותה תקופה בין אברהם ויהודית.

בחודש ינואר היה ניסיון השידוך, חודש פברואר אירוסים ובחודש מרץ כבר התקיימה חתונה חגיגית.

פברואר 1970- האירוסים התקיימו בבית משפחת גביש, נהוג היה להיפגש לארוחה משפחתית גדולה ומכובדת ובמהלך הארוחה אחד מהנוכחים שובר כוס זכוכית המכריזה על האירוסים של הזוג.

סבא וסבתא רצו להתחתן במהלך חודש מרץ, הם חיפשו אולם עם תאריך פנוי אך בכל האולמות התאריכים היו תפוסים. תאריך אחד ויחיד 19.3.1970 היה פנוי באולם "שובע" שבירושלים. הם ידעו שאם לא יתחתנו בתאריך זה, החתונה תידחה לאחרי ספירת העומר. סבא וסבתא היו כל כך מאוהבים שלא יכלו לדחות עוד את החתונה ולכן התפשרו על התאריך. התאריך המדובר היה ביום יציאת צום תענית אסתר בנוסף באותו הערב היו גשמים נוראים וכבדים. בשל שתי הסיבות הגשם והצום, לא הגיעו אורחים לחתונה, מתוך 300 מוזמנים הגיעו 30 מוזמנים בלבד. סבתא מספרת: "כשראיתי את כל זה התחלתי לבכות אך בכיתי לשנייה בלבד, יצאתי החוצה עם שמלת הכלה, ראיתי שיירת חיילים ושאלתי אותם לאן הם הולכים? החיילים ענו שהם הולכים לאכול פלפל בדוכן שצמוד לאולם האירועים. בלי לחשוב פעמיים הזמנתי את כל 80 החיילים והחיילות להיכנס לאולם. תחילה לא רצו להיכנס מכיוון שלא היו להם מתנות, אך לא הצליחו לסרב לכלה בוכייה, החיילים נכנסו לאולם, אכלו, שתו, השתכרו, רקדו והרימו אותנו על הכתפיים. אומנם לא זכיתי במתנות אך זכיתי במצווה ושמחה אמיתית גדולה, חוויה שלא אשכח לעולם ומרגשת עד היום".

באירוע נכחו כ-150 אורחים, ונשאר הרבה מאוד אוכל, ביקשתי מבעל האולם לארוז את האוכל והשתייה שנותרו ולתת לחיילים לקחת איתם.

לאחר החתונה, עברה סבתא להתגורר בקרית גת אצל סבא, עזבה את משפחתה. בקרית גת נולדו להם 2 בנות: אניטה ונורית ו-7 נכדים שיהיו בריאים: נוי, ניב, נועם, נטע, עידו, עופרי ואגם שזו אני.

הזוית האישית

אגם- נהנתי מאוד מהפרוייקט, למדתי יותר על סבא וסבתא ואני מרגישה את השוני ביחסים בנינו. אברהם ויהודית- הפרוייקט הזה ריגש אותנו מאוד מאוד, נהנו מאוד מכל מפגש.