מאגר סיפורי מורשת

סבתי גדלה בתל אביב. את ילדותה העבירה בחצר ובשכונה במשחקי רחוב של פעם (כדור, גולות, חבל ועוד).

לסבתי היו מספר חברות טובות שעימן העבירה את ימי ילדותה – עדנה, שלומית ודבורה. היא בילתה איתן שעות ארוכות, אבל החברים הכי טובים שלה היו שני כלבים קטנים – לוקי השחור והבכור ואחותו הקטנה במבי. במבי נולדה חולת לב ואף אחד לא רצה לאמץ אותה. הוריי הסכימו להעניק לה בית. היתה לה כרית על הספה בסלון, שהיא ירדה ממנה לצהלות כל המשפחה, רק פעם או פעמיים ביום לטיול בחוץ. לבמבי ולוקי סבתי היתה מספרת את כל הסודות הכי כמוסים שלה.

כשהיה לה עצוב והיא היתה בוכה, לוקי היה מלקק לה את הדמעות. היא ידעה שהם לעולם לא יגלו את הסודות שלה לאף אחד ותמיד יקשיבו לה באהבה.

הזוית האישית

סבתא תמי: מיכל ואני חברות נפלאות, אנחנו גרות בשכנות כבר שלוש שנים ורואות אחת את השניה על בסיס יומי. כך שעבורי, המפגש הזה לא עזר להידוק הקשר, אבל תמיד נחמד לי לבלות שוב עם מיכל המתוקה שלי. הייתי רוצה לאחל למיכל שהיא תעשה כל מה שהיא רוצה בחיים ורק את מה שהיא בוחרת.

מיכל: הייתי גאה להביא את סבתוש לבית ספר כי היא הכי זורמת וכייפית מכל הסבים והסבתות שאני מכירה. אני רוצה לאחל לסבתוש שהיא תמשיך להיות אמא שניה שלנו ותישאר תמיד מצחיקה.