מאגר סיפורי מורשת

סבתי, אבלין, נולדה בבצרה שבעיראק, בשנת 1925. ועלתה לארץ בשנת 1939.

סבתא שלי גדלה בבצרה שבעיראק למשפחה עמידה מאוד.

בעקבות המלחמה בעיראק בשנת 1938 כל משפחתה עזבו הכל ועברו לפרס. סבתא שלי הייתה רק בת 13 וחצי.

בגיל 14, סבתי הכירה את סבי ז"ל, והיא מספרת שהוא היה גנטלמן. הוא עסק בלהיות שליח הסוכנות היהודית לעלייה של יהודים לארץ ישראל.

סבי היה בדרכו לעבור לארץ ישראל ולקח עימו שתי בנות מעיראק.

כשראה את סבתי הציע לה להתחתן איתו. כשהגיעו לארץ סבי וסבתי היו נשואים חודש ימים.

סבתי מספרת שעלו על המטוס נציגים, ביקשו ממנה את הזהב – תכשיטים וכד', והבטיחו שיחזירו לה ובסוף לא החזירו.

בארץ הם התגוררו 8-7 חודשים במחנה בית ליד, ליד נתניה. סבי התחיל לעבוד בנתניה כדי לעזור עם הכסף במשפחה, כי גנבו להם את הרכוש. הוא עבד בלהרים ארגזים של עולים חדשים.

הם היו עומדים בתור ארוך לקבל אוכל, פיסת דג מלוח וקצת מרגרינה. לאחר כמה זמן סבי מצא עבודה בבניית בניין, בבאר שבע והם עברו לשם.

כעבור שנתיים סבתא אבלין ילדה את בתה הראשונה כשהייתה רק בת 15, והילדה נפטרה בבית החולים הדסה שבעיר העתיקה של באר שבע.

כעבור עוד שנתיים היא ילדה את בתה הבכורה שושנה, שכיום גרה בארצות הברית, בפלורידה. בסך הכל נולדו לסבתא שלי שבעה ילדים ואבא שלי הוא הכי צעיר, בפער גדול והוא השביעי.

כל הילדים עברו לארצות הברית בשנות השבעים. התחתנו עם אמריקאים והם חיים שם עד היום.

סבא משה וסבתא אבלין היו נשואים 56 שנים, עד יום מותו של סבא משה ממחלה קשה.

סבתא שלי אישה שמחה שאוהבת לטייל ולבלות. היא מטיילת בכל העולם וגם בגיל 80 נוסעת לתאילנד וייטנאם, והגיעה גם לקאן שבצרפת. היא מבשלת מדהים והיא הכי מצחיקה בעולם.

הזוית האישית

רומי – נהנתי מאד מן הסיפורים של סבתא אבלין.