מאגר סיפורי מורשת

שמי קלוד מלכא (אדרי) נולדתי בשנת 1939 בקזבלנקה, שבמרוקו. אני בכורה למשפחה בת חמישה ילדים, שני בנים ושלוש בנות. הייתה לי ילדות מאושרת, משפחה מאוחדת והרבה ספורט עם אבא מגיל צעיר מאוד. למדתי עד הבגרות. שפת האם הייתה צרפתית.

בגיל 19 נסעתי למוגדור לחופשת קיץ. שם פגשתי את בעלי לעתיד, קרובת משפחה שלי שגרה במוגדור הכירה בנינו וכך סיפורנו התחיל.

הוא היה עם חברים, בילינו ביחד כל היום ובערב יצאנו למועדון לרקוד ולאחר מכן ליווה אותי לתחנת האוטובוס על מנת לחזור הביתה שזה כרוך בנסיעה כל הלילה, הבטחנו להיפגש כשיגיע לקזבלנקה. הוא ומשפחתו היו מאורגנים לעזוב את מרוקו לעומת זאת במשפחה שלי לא הייתה שום כוונה לעלות. אחרי כמה ימים  הוא בא לבקר ואז הכיר את הוריי. בדצמבר 1958 הוא ומשפחתו נסעו לארץ בשתי קבוצות על מנת למנוע חשד מהשלטונות שהמשפחה עוזבת את מרוקו. קודם הילדים ואחר כך ההורים ונפגשו בצרפת. שם נשארו כמה ימים במחנה המתנה להפלגה לארץ.

בהגעתו לארץ הוא ואחיותיו נשלחו לקיבוץ מעגן מיכאל באולפן.

במאי 1961 באתי לבקר עם חברה ודודה שלי. נפגשנו וטיילנו בארץ כולם ביחד. במשך הנסיעה הוא ביקש ממני שנתחתן. חזרתי למרוקו ודיברתי עם ההורים שלי שבשום אופן לא הסכימו לתת לי לעלות לבד. יצרתי קשר עם תנועת נוער יהודית שגם פעלו במחתרת לעליה. הצטרפתי אליהם והתחלתי לעבוד אתם, בלי לספר כלום להוריי ולמשפחתי. ואז העבודה שלי הייתה לעזור למשפחות לעלות לארץ בסתר, מה שכלול בסכנה אבל לא היתה לי ברירה כי רציתי לעלות.

התכתבנו במשך שנתיים ולא היה קשר טלפוני כי לא היו קשרים בין שתי הארצות.

באוקטובר 1961, הוחלט בתנועה שעלי לעלות כי זה התחיל להיות מסוכן בשבילי להשאר במרוקו ואז נאלצתי לספר את הכל להוריי שמאוד התרגשו וגם התרגזו וכעסו עלי, אבל לא הייתה להם ברירה אלה לתת לי לעזוב ולנסוע. אז נסעתי עם קבוצת נוער דרך צרפת ובלגיה ובדצמבר 1961 הגעתי לארץ לקיבוץ עין השלושה. החבר שלי שרת בצבא הסדיר והיה בא לבקר אותי בקיבוץ. לאחר כמה חודשים אבא שלי בא לבקר אותי והוחלט שנתחתן בשנת 1963 כאשר ישתחרר מהצבא. נשארתי בקיבוץ כשנה ואז עברתי לגור אצל המשפחה שלו בחולון ולעבוד בספריה הצרפתית בתל-אביב עד החתונה. ברור שהינו כל הזמן בקשר מכתבים עם ההורים שלי כאשר קבענו תאריך לחתונה. חודשיים לפני החתונה אמא שלי הגיעה על מנת לארגן את האירוע. היא הביאה את כל המצרכים הדרושים וגם טבחית שהייתה אמורה לבשל את כל האוכל ולאפות את כל העוגות ועוגיות.

סיפורים סביב בגדי חתן וכלה

אמא של פפי הייתה תופרת ורצתה לתפור את שמלת הכלה שלי. אז אני ביקשתי מאמא שלי להביא בד ממרוקו, היא חשבה לעשות משהו יותר טוב וקנתה שמלה מוכנה שלא אהבתי. אז אמא של בעלי, על מנת להרגיע את הרוחות כי נורא כעסתי, פרמה את השמלה ותפרה אותה מחדש לטעמי. הלכנו לחייט כדי שיתפור את החליפה לבעלי. את טבעת הנישואין קנינו ואת טבעת האירוסין אמא של פפי הכינה מעגיל שלה ותליון עם שרשרת מהעגיל השני. אז ההורים הגיעו, כמה מחבריי, אחיות שלי וחברים של הוריי וקרובי משפחה גם מחול וגם מפה. כמה ימים לפני החתונה עשינו ערב חינה בבית של חברים של הוריי. החתונה התקיימה ב-4 יולי 1963 באולם בתל אביב.

אחרי החתונה נסענו לבית מלון בתל אביב ולמחרת נסענו לבית מלון בנהריה לשבוע לירח דבש. טיילנו, היינו בים, השכרנו אופניים ויצאנו לטיול ובסוף השבוע חזרנו הביתה לדימונה להתארגן לחיים החדשים שלנו. לאחר החתונה עברנו לגור בדימונה ועבדנו שנינו ב"קרייה למחקר גרעיני".

הקמנו משפחה ונולדו לנו שלוש בנות. ב- 1966 אביבה הבכורה, ב-1969 אטל אמא של עלמה וב-1972 יעל ומאז גדלנו משפחה יפה ומאושרת. לאחר מספר שנים עברנו לגור בבאר-שבע והבנות מפוזרות עם משפחותיהן בארץ.

הזוית האישית

סבתא קלוד – מאוד שמחתי לשתף את עלמה נכדתי בסיפור המשפחה על מנת להשאיר זיכרונות ולהכיר יותר טוב,

עלמה – אני מאוד התרגשתי לשמוע את הסיפור של סבא וסבתא ולעזור לסבתא במחשב