מאגר סיפורי מורשת

המפגש עם אורית

שמי ציון, נולדתי בערב השנה החדשה – 1940, בקזבלנקה שבמרוקו.

בשנת 1960, הגעתי לקיבוץ חצור במסגרת מחלקת נח"ל. שבת אחת לוויתי את החברה שלי לכביש הראשי (בצומת כנות של היום). באותה ההסעה הייתה אורית אשתי לעתיד, שלוותה את ההורים שלה. באותה תקופה לא היו הסעות בשבת. בדרך חזרה לקיבוץ ישבתי מול אורית ולא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. היא הייתה נערה מאוד יפה ועלה לי רעיון להזמין את כל הקבוצה שלה לרקוד במועדון של החיילים ריקודי עם. החיילים רקדו עם החיילות והצעירים של הקיבוץ רקדו ביניהם. היחידים שרקדו ביחד כל הערב היו אני ואורית, לימים סבתא אורית, וכך היה ערב מוצלח לכולם. לאחר מכן, התחלתי אימון מתקדם במסגרת הצבא שכולל צניחות ואימונים קשים. עברו כמה חודשים, יום אחד קיבלתי חופשה הביתה לקיבוץ שובל בו התחנכתי בחברת הנוער. עמדתי בצומת קסטינה לתפוס טרמפ ובדיוק הגיע האוטובוס מבאר שבע ועליתי עליו. אורית הייתה באוטובוס, וכל הדרך מבאר שבע ישנה. בצומת קסטינה היא התעוררה, ראתה אותי עומד ושאלה אותי: "אתה בא אליי בשבת ?"

כן גדול יצא מפי!! ומאז אנחנו יחד- שישים שנים.

מלחמת ששת הימים

בשנת 1967 נשיא מצרים עבדול נאצר חסם את מעבר השייט במיצרי טירן לאניות ישראליות לאילת. ישראל לא יכולה  הייתה להסכים לכך, עבדול נאצר התרברב על מעשיו והדרך למלחמה הייתה קצרה.  גויסתי כמו כל עם ישראל וחיכינו לראות מה יהיה. ההמתנה הייתה ארוכה ובחמישי ליוני 1967 בבוקר פרצה מלחמה.

אני הייתי בגדוד מרגמות 120 מוצנחות. המרגמות היו כבר ארוזות במשטחים בתל נוף להצנחה מאחורי קווי האויב בתל עריש. ואנחנו חיכינו לפקודה לצאת למלחמה.

בשעה 10:00 של אותו יום הירדנים פתחו באש בירושלים. הוחלט שהגזרה הירושלמית בעדיפות עליונה ובפיקוד קיבלו פקודה לעלות לירושלים. הגדוד שלי הצטרף לחטיבה 55 של מוטה גור וכל הכלים הכבדים (מרגמות 120 ) נשארו בתל נוף. אנחנו היינו כעתודה, לא היינו בקו הראשון. חיכינו, ובאיזה שהוא שלב היינו צריכים לחבור לכוח במוזיאון רוקפלר, אבל החייל שהוביל אותנו טעה בדרך. פתאום מצאנו את עצמנו מול החומה של העיר העתיקה וניתכה עלינו אש תופת ירדנית מן החומה. תפסנו מחסה במלון ריבולי וחיכינו לחושך כי לא יכולנו לעשות כלום.

בינתיים הכוחות של מוטה גור נכנסו לעיר העתיקה דרך שער האריות, כבשו את העיר העתיקה, הגיעו לכותל ונופפו בדגל ישראל על הר הבית. מזה 2000 שנה, ואחרי כיבוש העיר העתיקה גם אני נכנסתי לעיר העתיקה ולכותל המערבי.

ההתרגשות הייתה גדולה ועד היום אני זוכר אותה. באותו רגע ליד הכותל עמד הרב הראשי האלוף גורן מחזיק בספר תורה ותוקע בשופר. אני עמדתי על ידו ומאוד התרגשתי מהרגע. במקום היו הרבה צלמים שצילמו את הרב.

אחרי שבוע של המלחמה הזאת לא יריתי אפילו כדור אחד .

לסיכום: אחרי שבוע של מלחמה היה מסדר מרשים על הר הבית עם כל החטיבה שסבלה מהרבה הרוגים.

ואני חזרתי בשלום הביתה.

סיפור נוסף של סבא ציון – ילד שובב מקזבלנקה

הזוית האישית

יהב: נהניתי מהטיול לבית התפוצות, זו חוויה כיפית מאוד, ללמוד על התרבות שלך ועל העבר של סבא ושל מדינת ישראל.

סבא ציון: נהניתי מהרעיון של מפגשי דורות ולספר לנכד שלי דברים עליי .