מאגר סיפורי מורשת

שושלת משפחתית

דוד כץ (סבא של סבתא ניצה) נולד בשנת 1880 בעיר רומנוב בפולין. חנה אופנטיר – כץ (סבתא של סבתא ניצה) נולדה בשנת 1884 בעיר טאלין בפולין. דוד כץ (סבא של סבתא ניצה) נולד בשנת 1880 בעיר רומנוב בפולין. חנה אופנטיר – כץ (סבתא של סבתא ניצה) נולדה בשנת 1884 בעיר טאלין בפולין. הוריה נולדו וגדלו בעיר ז'ולינה בחבל גליציה כיום איזור זה מחולק בין אוקראינה ופולין .

שושלת משפחתית

דוד וחנה נישאו בשנת 1906, הזוג הצעיר הקים משפחה בעיר בָרמן – אֶלְבֶרפלד בגרמניה. שם נולדו להם שלושה ילדים: בֶּלה, אהרון ופָאני.

דוד וחנה היו ציונים והקימו את הסניף הציוני הראשון ב-אלברפלד. קצת לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בגלל חשש לגיוסו של דוד לצבא האוסטרו הונגרי, עברה המשפחה לגור באמסטרדם שהיא עיר הבירה של הולנד.

סבא דוד עבד בבורסה באמסטרדם, המשפחה הייתה מאד פעילה בתנועה הציונית שם, ולאחר הצהרת בלפור הם פעלו רבות למען קק"ל.

סבתא חנה עשתה רבות למען התנועה ומכרה פרחים ברחובות העיר אמסטרדם למען הקרן הקיימת. מעשה זה היה יוצא דופן בתקופה זו לאור מעמדה החברתי.

בשנת 1921 המשפחה חזרה לגרמניה  והתגוררה בברלין, בשנת 1926 משפחת כץ עלתה לארץ ישראל דרך צ'כיה. המשפחה הגיעה לארץ באוניה אשר לא יכלה לעגון בחיפה היות והנמל היה קטן מדי, את המשפחה העבירו לחוף בסירות, ובגלל חשש ממחלות, הכניסו אותם למחנה הסגר  בו עברו חיטוי של בגדים וגוף בחומרים  כגון: DDT די.די.טי.

לאחר שחרורם ממחנה ההסגר הם הגיעו לחיפה וגרו שם כשנה, ולאחר מכן עברו לישוב מגדיאל, במגדיאל סבא דוד כץ פגש אחד ממייסדי מגדיאל איש  בשם זוכוביצקי ובאמצעותו דרכו קנה  בשנת 1927  שטח של 26  דונם  אדמה חקלאית.

בגרמניה והולנד עסק דוד  במסחר ובנקאות, ועל כן לא היה להם ידע מינימאלי בחקלאות. בתמימותם הם הביאו איתם מגרמניה ספר הדרכה לחקלאות, שכמובן לא התאים לחקלאות בארץ. מאחר ולא קיבלו הדרכה צבר המשק הפסדים והם נאלצו למכור את הבית והשטחים בשנת 1936.

צרפנו תצלום של שטר המכר המקורי

חיים גינצברג (אבא של ניצה סבתא שלי)

תחילת השושלת ידועה לנו מתקופתו של סבא שלו, שימחה גינצברג. הגיע בתור רב צעיר מרוסיה לעיירה סטוריז'יניץ, מקור שם המשפחה גינצברג היה בבווריה – גרמניה על שם עיירה בשם זה, השם ידוע מהמאה ה 16, משפחתו היתה משפחת רבנים שהשתייכה לשושלת היוחסין של הרב פנחס מ-קוריץ שהיה רב ידוע בחסידות מזרח אירופה. אחד האנשים הידועים שהוא קרוב רחוק של משפחתנו הוא הסופר "אחד העם" ששמו האמיתי הוא אשר צבי גינצברג.

במשך השנים התקדם הרב שמחה גינצברג להיות הרב הראשי של העיירה, למעשה כל איזור בוקובינה היה בשליטתו של הקיסר פרנץ יוזף הראשון, באחד הימים הקיסר הגיע לביקור בעיירה ונפגש גם עם הרב גינצברג, והוא שאל מה שמו של הרב, שמי "שמחה גינצברג" ענה הרב "ואני הרב של העיירה סטרוזיניץ", אז ענה הקיסר: כן אני רואה שאתה הרב של העיר סטרוזיניץ , וזו הייתה הכרזת הקיסר על הפיכת העיירה לעיר.

הרב שמחה כיהן כרב העיר במשך 41 שנה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עם פלישת הרוסים לעיר התחוללו פרעות ביהודים ובית הכנסת נחרב, המשפחה אשר ברחה לעיר וינה לקחה איתה את ספר התורה והפרוכת שנתפרה על ידי אשתו של הרב שמחה, כמו כן הם לקחו איתם את שיברי כלי הכסף מבית הכנסת, משברים אלו יצקו בארץ שני זוגות פמוטות, אלו הפמוטות בבית הורי.

לאחר מספר שנים הרב שמחה נפטר בוינה. הוא היה אביו של יהודה מאיר אבא של סבא חיים. יהודה מאיר גינצברג נולד בשנת 1870 בעיר סטוריז'יניץ בחבל בוקובינה במדינת אוסטרו-הונגריה. הוא התחתן עם פיניא ויילר ונולדו להם שבעה ילדים. המשפחה גרה שם עד 1914 שהיא תחילת מלחמת העולם הראשונה, ואז עברה המשפחה לעיר וינה באוסטריה. עם הזמן הוסמך יהודה מאיר לרב והמשיך את שושלת המשפחה ברבנות, היה לו בית כנסת וקהילה של אנשים, הקהילה שלו הייתה דתית מאד והתנגדה לציונות.

הבן חיים גינצברג לא רצה להיות רב ולאחר גמר לימודיו בגימנסיה בוינה, עלה בשנת 1924 כחלוץ לארץ ישראל שאז נקראה פלסטינה.

משנת 1933 החלו בגרמניה ובעקבותיה באוסטריה להתנכל ליהודים, והפרעות והחרמות נגדם הלכו והתגברו מאד, בשנת 1936 חיים גינצברג סידר לכל משפחתו סרטיפיקט לעליה לארץ ישראל, (סרטיפיקט: זהו אישור שהשלטון הבריטי נתן ליהודים לעלות לארץ ) המשפחה עלתה לארץ למעט האח הצעיר ישראל אשר נשאר בעיר וינה וניספה בשואה. חיים גינצברג עבד בארץ בסלילת כבישים, בבניין וביבוש ביצות, ובשנת 1927 התחיל לעבוד כפועל חקלאי בשטחים של דוד כץ.

הוא עבד בהכשרת השטח לנטיעת פרדס יחד עם 3 חברים חלוצים

באחד הימים תוך כדי עבודה הוא נפצע מה"טוריה" (סוג של מעדר גדול), שפגעה בכף רגלו. מאחר שהפציעה היתה רצינית לקחו אותו לביתו של בעל השדות, זה היה דוד כץ, ביתו בלה כץ חבשה את רגלו של חיים גינצברג.

כך הם הכירו והתאהבו!

הם התחתנו בשנת 1929 בתל אביב ובאו לגור בישוב גני עם. נולדו להם שתי בנות: רעיה הבכורה וסבתא ניצה

חיים גינצברג היה פעיל מאוד מבחינה ציבורית, בשנת 1936 הוא השתתף בקורס של מפקדים מטעם ארגון "ההגנה" בקיבוץ גבע, בסיום הקורס הוא התמנה למפקד ההגנה בנהריה, השתתף במבצעי חומה ומגדל, העליה לקיבוץ חניתה וכן לישובים: שבי ציון, עין שרה, מצובה ואילון.

באותן שנים היתה עליה בלתי חוקית לארץ של יהודים שניצלו מהשואה, עליה זו נקראה עליה ב' סבא חיים היה אחראי מטעם ההגנה על קבלת המעפילים בחופי נהריה והסביבה, והעברתם לישובי הסביבה בגליל המערבי. מספר שנים לפני קום המדינה עבד בסוריה כמנהל עבודה  בעבודות בנין. בסיום עבודה זו המשיך לעבוד כמנהל עבודה בכבישים בחיפה ובחשאי היה קצין בהגנה בחיפה. עם קום המדינה השתתף בכיבוש העיר חיפה, מונה כמפקד גדוד, בסיום המלחמה מונה כמושל צבאי בעיר טבריה וכן השתתף בכיבוש הגליל המערבי. משנת 1950 עבד בהסתדרות הכללית כמזכיר מועצת פועלי נהריה.

בלה גינצברג (אמא של ניצה סבתא שלי)

בלה נולדה בשנת 1909 בבֶרְמן-אלברפלד שבגרמניה, היא גדלה בברלין עד למעבר המשפחה לאמסטרדם שם התחנכה עד גיל 12, לאחר חזרת המשפחה לגרמניה הם עלו לארץ בשנת 1926. הם גרו שנה בחיפה ואז עברו למגדיאל.

סיפור הכּרותם של בלה וחיים מתואר למעלה!!!!!!!

הם התחתנו בשנת 1929 וחיו במגדיאל ולאחר מכן בישוב גני עם. נולדו להם 2 בנות: רעיה וניצה סבתי. חיים ובלה עבדו במשק של דוד כץ. שהיו לו  לולים פרדס ומטעי בננות. ברכוש הרב שהובא מגרמניה נעשה שימוש מוטעה, למשל את קירות הלולים ציפו עם השטיחים היקרים, כדי למנוע קור מהתרנגולות. כתוצאה מכך  ומחוסר הדרכה נכונה נעלם הרכוש והמשפחה המורחבת מכרה את הקרקעות שקנתה בעליה לארץ  ועברה לגור בעיר חיפה. לאחר מספר שנים הם עברו  לנהריה, שם גדלה ניצה סבתי. בלה הייתה פעילה בנהריה בהגנה, ולאחר מכן עסקה משנת 1952 בהדרכת עולים חדשים שהגיעו לארץ (לימדה אותם לנהל את משק הבית בארץ לדוגמה שימוש בציוד ביתי שלא הכירו בארצות המוצא שלהם).

בלה וחיים במגדיאל 1930 

סבא עמנואל פלג

הוריו פסיה וחיים פינקלשטיין עלו כחלוצים לארץ בשנת 1936 מפולין. הם שהו בקיבוץ  עד שנת 1941 בה התחתנו ואז עברו להתגורר בקרית חיים בבית של הדודה נחמה, שם נולדו להם שני ילדים עמנואל 1943 וחנה אחותו שנולדה בשנת 1947 ונפטרה בשנת 2013.

לאחר שרות בצבא כקצין חימוש בחיל שריון, החל בלימודי הנדסה בבאר שבע במחזור הראשון שם היתה שלוחה של הטכניון מחיפה אשר בהמשכה הפכה לאוניברסיטת בן גוריון בנגב, בסיום הלימודים כמהנדס מכונות החל לעבוד בקריה למחקר גרעיני ליד דימונה, בתקופת עבודתו למד תואר שני במינהל עסקים וכן תואר שני בהנדסת בטיחות. סיום עבודתו בקרייה למחקר גרעיני היה בשנת 2010.

סבתא ניצה פלג

נולדה בשנת 1946 בחיפה. המשפחה עברה לנהריה בשנת 1953. בשנת 1961 עברה המשפחה לבאר שבע. בבאר שבע סיימה תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני בפזיולוגיה של הצמח. שני התארים היו במחזור ראשון, וניתנו ביחד עם אוניברסיטת ירושלים מאחר והאוניברסיטה הצעירה מבאר שבע עדין לא הוכרה כעצמאית. עבדה במפעל הכימי "מכתשים". לאחר מכן עברה לעבוד באוניברסיטת בן גוריון כעוזרת מחקר ומשם עברה לעבוד במעבדת ילדים, בבית החולים סורוקה בבאר שבע. פרשה מעבודתה ב-2010.

התחביבים של סבתא ניצה קשורים למלאכות יד ואומנות. ב-50 שנים האחרונות עוסקת במלאכות הזכוכית תחילה בעבודות אמאייל בטמפ' גבוהה, לאחריהן ב וויטראז' ולאחר מכן בפיוזינג שהוא איחוי זכוכיות בטמפרטורה גבוהה (800 מעלות צלזיוס) בתנור. תחביב חשוב נוסף: גידול צמחים.

ניצה ועמנואל נישאו בשנת 1968 והתגוררו בבאר שבע. לאחר מספר שנים עברו לישוב עומר שם גדלו שלושת ילדיהם. אמיר יליד 1971, איל (אבא שלי) יליד 1974 וחן שרה ילידת 1980.

ניצה ועמנואל עברו להתגורר בהוד השרון באפריל 2017 ומאז מבלים הרבה עם הנכדים.

החוויה הישראלית שלי

סבתי וסבי עלו לישראל בשנת 1926, ממניעים ציוניים והביאו איתם חליפת מלח, אשר בנם לבש בגיל שנתיים בשנת 1915.

לכבוד יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, בהיותי בת שנתיים, צילמו אותי (התמונה אשר בידי) לובשת חליפה זו.

נכדי הצעיר ניב לבש חליפה זו בהיותו בן שנתיים בשנת 2018.

תמונה זו מסמלת את המשכיות הדורות והעברת רוח הציונות של סבתי וסבי.

הזוית האישית

בעקבות העבודה עם הנכדה החליטה הסבתא להרחיב ולהוסיף לקובץ הפרוייקט את עבודת השורשים ומסמכים נוספים הנמצאים בידי המשפחה.