סיפורם של "מוכרי הסיגריות" מוורשה והצברית מתל-אביב
הפגישה שהביאה להקמת בית בישראל
נולדתי בישראל בעיר תל אביב בשנת 1936.
הורי עלו לישראל ב-1929 לקיבוץ בית-זרע , יבשו ביצות חלו בקדחת התגברו על הכול עזבו את הקיבוץ ועברו
לגור בתל-אביב.
אבי עבד לפרנסתו בסלילת כבישים בסוריה, ובפרוץ מלחמת העולם השנייה
פוצצו את כל הכבישים והגשרים שבנו וחזרו לארץ ישראל.
באותה תקופה חברו האיטלקים לגרמנים והפציצו את תל אביב פעמיים.
באחת ההפצצות אחותי נפגעה וידה
השמאלית נכרתה.
האנגלים שלטו בארץ ישראל ויום אחד פרצו לביתנו שני חיילים אנגלים עם
רובים ולקחו את אבי שהיה חבר בהגנה למאסר, מפני שמצאו אצלנו מאגר נשק גדול.
ליום
הזה קראו "השבת השחורה".
אבי השתחרר מהמאסר אחרי חצי שנה.
בילדותי היינו משחקים במשחקים שונים אשר יצרנו לבד: תפרנו
בובות מסמרטוטים ובנינו להן בית מקופסאות נעליים.
בסביבות גיל 12. בשנת 1950היה בתל אביב שלג רב מאוד בשביל ילדה שלא ראתה שלג
מימיה זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת.
הייתה לנו עוד עדנה כאשר קמה מדינת ישראל בשנת 1948.
הייתה שמחה וצהלה וריקודים עד אור הבוקר אבל לדאבוננו למחרת פרצה
מלחמת השחרור, אשר גבתה קורבנות רבים.
מכיוון שלמדינה לא היו דולרים, נאלצו השלטונות לחלק לאזרחים תלושי מזון וביגוד.
להורי הייתה משפחה בארצות-הברית ומהם קבלנו
דולרים (סקריפים=תלושים), כדי שהחיים יהיו יותר קלים.
למדתי בבית ספר תל-נורדאו ומשם עברתי ללמוד בסמינר לוינסקי הוראה לגיל
הרך.
היו לי שני אחים: אחות בכירה בשם שולמית שנפטרה בשנת 2001 ואח צעיר
ממני ב-10 שנים, אבי, אשר נפטר לפני 5 שנים.
בגיל 16 פגשתי לראשונה בשיט על הירקון את מי שהפך להיות בעלי ז"ל,
זלמן, (זנק) הוכמן.
זנק היה מקבוצת הילדים שסחרו בעיתונים
וסיגריות בכיכר שלושת הצלבים בעיר ורשה שבפולין.
יוסף ז'מיאן שהיה אחד מראשי הקהילה
היהודית בוורשה סיפק לחבורת הילדים היהודיים
תעודות זהות של נערים נוצריים.
הילדים האלה היו מאוד מלוכדים ושמרו אחד על
השני, וכך הצליחו לשרוד את השואה.
לאחר המלחמה עלה בעלי באוניה "יגור"
אשר גורשה בתחילה לקפריסין, ומשם אחרי זמן-מה עלו לקיבוץ "שער הגולן",
מטעם עליית הנוער.
בגיל 17 התנדב זנק וגוייס לפלמ"ח והשתתף במלחמת השחרור.
אחרי פירוק הפלמ"ח במסגרת צה"ל, חילינו יצאו למבצעי נקם לאחר שהערבים היו מבצעים פעולות איבה
נגד התושבים.
בגיל 18 נישאנו וגרנו בהרצליה.
גרנו בצריפים "שבדיים"
אשר היו מחולקים ל-4 משפחות.
לכל שתי משפחות היו מקלחת ושירותים משותפים.
היינו
יוצאים בשבתות לעבוד בשדות, קוטפים ירקות ופרחים ובתמורה קבלנו מדי שבוע, יבול.
דודתי
מארגנטינה הייתה שולחת לנו קופסאות שימורים.
כאן נולד בננו הבכור, בני.
מצריף
שבדי עברנו לגור בשיכון, בבית דו- משפחתי עם חצר.
טיפחנו גינה ובה עצי פרי ופרחים.
כאן נולד בננו השני, אייל.
לגבעתיים עברנו לגור לאחר
מספר שנים.
השלמתי בחולון לימודי הוראה לגיל הרך.
כשבני הצעיר, אלון היה בן
שנתיים עברתי לעבוד בבנק הפועלים עד יציאתי לפנסיה.
בעלי זנק עבד כאזרח עובד צה"ל ויחד בנינו בית לתפארת.
בשנת 1996 בעלי נפטר ממחלה קשה ואני התחלתי בפעולות התנדבות.
הייתי "סבתא
גן" וערכתי בדיקות שמיעה וראייה לקשישים.
כיום אני גרה בראשון לציון בביתם של בני וכלתי. יש לי 7 נכדים נפלאים:
איתי, אורן, שחר, דנה, רותם, שקד וסהר.
אביגיל בגיל שנה
זנק ואחיו פרץ בוורשה
מילון
מעברהמחנה קליטה זמני בו שיכנו את העולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.
תלושי מזון
תלושים שחילקו אחרי קום המדינה, בתקופת הצנע לביגוד ומזון.
ציטוטים
”תמיד צריך לדאוג לגיבוש המשפחה ולזכור,שמשפחה היא הדבר החשוב ביותר שיש לאדם“