מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורם של זקלין זיוה ואלי קדר

אורי עם סבא אלי וסבתא זיוה
אלי וזיוה ביום נישואיהם
סיפור העלייה ממצרים לאחר מלחמת סיני בשנת 1956.

ילדותם של ז'קלין ואלי קדר.

סבא אלי

נולד לשבתאי והלן בשנת 1939 בקהיר שבמצרים. אביו היה אדם מאוד אמיד. היו לו בנינים ומפעל של זהב שבו עבדו כ- 600 פועלים. המפעל ייצר תכשיטים לאנשים העשירים. היו לו 6 ילדים ובמלחמה פנה אליו פועל וביקש כסף. תשובתו הייתה "בקש מהממשלה". הלך הפועל לממשלה והתלונן על שבתאי. הגיעה המשטרה ולקחה אותו לבית הסוהר יחד עם כל היהודים האמידים. את המפעל סגרו ואת החנויות לקחו כמו גם, את כל כספו.

סבתא ז'קלין

נולדה לוויקטוריה וברקאת פרג, בשנת 1945 בקהיר שבמצרים. מילדותה, היא זוכרת את החופש הגדול שהיה מיוחד כי, היו מבלים אותו בראס אל בר (ראש החוף). המקום היה מפגש בין הים והנילוס. כל קיץ הקימו בתים זמניים לתקופת החופשה אשר היו עשויים מקני סוף, אותם היו מפרקים לאחר הקיץ (בחורף הים והנילוס עולים על גדותיהם).

לאביה היה חנות ודודה סיפק חשמל למקום, לכן היו עוזבים האחרונים את המקום.

סבתא למדה בבית ספר נזירות (לא היה בית ספר יהודי). היא פחדה ללכת ללמוד לאחר מלחמת סיני עקב יהדותה אך אביה מאוד כעס. בבית ספר המנהלת נכנסה לכיתה וסיפרה כמה חשוב לחיות בידידות, ילדי שלושת הדתות: הנוצרים המוסלמים והיהודים גם ובעיקר בעת מלחמה.

עליתם ארצה

חיי משפחותיהם שך אלי וז'קלין לא היו קלים במצרים והן מחליטות לעלות ארצה.

למשפחתו  של סבא אלי היתה אזרחות צרפתית והם גורשו לצרפת ללא רכוש. בצרפת התקבלו על ידי הקהילה היהודית אשר דאגה להם למגורים. החיים היו קשים, וכל המשפחה הייתה צריכה לעבוד בשביל להתפרנס.

סבא ואחיו יעקב החליטו לעלות ארצה. הוריהם לא היו מעוניינים, כי חשבו שבצרפת יהיה להם סיכוי לקבל את כספם חזרה ממצרים. יעקב בן  ה-18 ואלי בן ה- 17 עולים לארץ עם תרמיל על הגב ו- 50 לירות כל אחד. במשפחתה של סבתא עולים ארצה עם ספר תורה.

לאחר שסגרו את החנות לראש המשפחה, כל מי שיצא ממצרים הוגבל בכמות הכסף והזהב אשר יכלו לקחת עימם. הקהילה היהודית בקהיר התארגנה להבריח זהב, יהלומים בקופסאות שימורים, סבון ותחתיות ומזוודות.

כשהגיעו לשדה התעופה נשאל אביה של ז'קלין במה הוא עובד? וזה ענה: בנעלים. הוציאו את כל הנעלים וחפשו בסוליות אם יש כסף או זהב כמו כן חיפשו גם בסוכריות. אמה של סבתא, ויקטוריה, ענדה לז'קלין צמיד גדול מזהב על ידה, אך הוא נלקח על ידי המצרים בטענה כי ילדה קטנה אינה אמורה לענוד צמיד כזה גדול.

המשפחה גורשה ליוון באנייה בשם "לידיה" שהייתה קטנה ומפוארת. היה בה אוכל בשפע אך הם התקשו לאכול, כי האנייה התנדנדה ללא הרף והם סבלו מבחילות.

חייהם בארץ

אלי: נשלח לאשדוד עם אחיו שם גרו בפחון. הם עבדו שלושה ימים בשבוע, כי היו רווקים והחליטו לעבור לקיבוץ גליל ים לעבוד וללמוד עברית. שני האחים התגייסו לצבא אך בחופשות לא היה להם לאן ללכת, כי היו ללא משפחה כאן בארץ. עם שחרורם מהצ"ל, עבדו בחברת חשמל ושניהם החליטו להקים משפחה.

ז'קלין: המשפחה הגיעה ארצה ובשדה התעופה נשאלו האם יש להם כסף או זהב? אנשי המכס ביקשו אותם. אבא פתח את תחתית המזוודה ואת הידית, והוציא את הכסף שנלקח והכניס לבנק בראש פינה.

שם משפחתנו הוחלף / עוברת מעובדיה לפרג והמשפחה נשלחה לחצור הגלילית, אל בית רכבת שלא היו בו חלונות או דלתות, והשירותים היו בחוץ. על מנת לפרנס את המשפחה, אבא השתמש בארגז בגודל של 2X2  כחנות ומכר סחורה. בבית ספר הוחלף שמי ושם אחיי מז'קלין לזיוה, עובדיה לאודי ולידיה לעליזה. את המצרכים הבסיסיים קנינו בעזרת תלושים. אבי החליט לנסוע לחבר בבת ים והיה מופתע ממה שראו עיניו. כשחזר אלינו, הוחלט לעבור לבת ים.

הכרות והקמת משפחה

יעקב, אחיו של אלי, התארס עם יפה שהכירה בין אלי לז'קלין. הארבעה נישאו באותו יום ובאותו אולם.

הם חיו באשדוד בדירה שניתנה על ידי הסוכנות.

הדירה שניתנה הייתה בקומה הרביעית והריהוט שהיה בה היה: מיטה וארון שניקנו ביד שנייה, מיטת סוכנות שהפכה לספה , שולחן קטן עם 4 כיסאות (מתנה מדודה של ז'קלין). כלים חשמליים כמעט ולא היו בה. סבא הביא מקרר קרח משומש שמצא ברחוב והעלה אותו, על גבו, ארבע קומות לדירה. הקרח נקנה מאדם שעבר ברחוב, עם עגלה וסוסה.

בשנות המיתון בארץ, התאפשר לאלי וז'קלין לעבור לדירה גדולה יותר. ונולדו להם שלוש בנות.

סבא אלי התקדם בעבודתו בכל התפקידים אותם ביצע. בסוף תפקידו הדריך עובדים לתפקידים בכירים. סבתא עבדה כשרטטת בניין ועובדת חברתית.

בשנת 1985 קנו מגרש בישוב בני עייש ובנו בית גדול ומרווח. לשני, הבת הצעירה ביותר, היה קשה לעזוב את אשדוד ואת חברותיה ולעבור לבני עיי"ש.

בשנת 2008 התחתנה שני עם נחום בשקין וילדה את אורי ורועי.

 

 

תשע"ח

הזוית האישית

המפגשים תרמו רבות לחיזוק הקשר בינינו בכך שאורי, למד להכיר את ההיסטוריה המשפחתית, את עלייתנו ארצה והחוויות שעברנו בארץ. מעבר לכך יש לציין כי המפגשים תרמו גם למציאת שפה משותפת בנינו ולהעמקת התקשורת ולזמן איכות, וכן היתה זו הזדמנות טובה עבור אורי ללמד את סבתא כתיבת מלל בוורד.

מילון

יה-עייני, גמילו, יא-רוחי, נעימן
יה-עייני: עיניים שלי. גמילו - יפיוף. יא-רוחי: נשמה שלי. נעימן - שיהיה לך נעים לאחר המקלחת.

ציטוטים

”לא כל הנוצץ שווה זהב טהור!“

הקשר הרב דורי