מאגר סיפורי מורשת

 

אבי: יעקב דיל ,נולד למשפחה אמידה שחיה בפרס. הוא היה הבן השישי. אביו משה היה סוחר שהיה נוסע בעולם למכור סחורות, והיה מגיע בחגים הביתה להיות עם משפחתו. סבתא אסתר הייתה זו שניהלה את משפחתה ביד רמה. הם גרו  עם כל המשפחה המורחבת בעיר משהד. לימים החלה הרדיפה אחרי יהודי משהד. חלקם הפכו לאנוסים. אלו שדבקו בתורת ישראל, נאלצו לברוח מפרס. משפחתו של אבי הייתה ביניהם. הם ברחו לכיוון הודו, ללא שום רכוש, את הכל השאירו במשהד. שם נולד אחיו הצעיר של אבי. כאשר אבי היה עוד תינוק, הם החליטו לעלות לארץ ישראל, שם כבר גרה משפחתה של סבתא אסתר שעזרו להם להתאקלם בתל אביב. כאשר אבי היה בן 7, נולדה לו בת דודה בשם חנה, שמשפחתה עוד לא עלתה לארץ, וההורים החליטו במכתב ששלחו אחד לשני, שביום שהיא תגיע לפרקה , היא תתחתן עם אבי.(כך היה נהוג בפרס- לחתן במשפחה את בני הדודים).

 

בארץ, סבי פתח חנות שכולם עבדו בה. באחד הימים שהאיטלקים זרקו פצצות על תל אביב, נהרס ביתם כליל. מזלם היה שכולם היו באותו זמן בחנות כך שרק הבית נהרס. בגלל שנישארו ללא קורת גג, עברו  כפליטים לירושלים לשכונת הבוכרים שם גרו, הם חיו במצוקה כלכלית, והבנים נאלצו לצאת לעבודה בגיל צעיר מאוד על מנת לפרנס את המשפחה המורחבת. אבי עבד בקולנוע אדיסון כמכונאי ,ואחר כך עבר לנתניה לעבוד במשך היום ביהלומים ,ובלילה בקולנוע 'אסתר' כמכונאי. לימים הם הצליחו לבנות ולשקם את ביתם בתל אביב בחזרה אך הסבא שהזדקן, לא חזר לעבוד. האחים הגדולים התחתנו, ואבי נשאר לפרנס לבד את הוריו ואת אחיו הקטן.

 

כולם חיכו ששאר המשפחה תגיע לארץ ממקומות אחרים בעולם וביניהם חנה, בת הדודה שאבי לא ראה מימיו, אך ידע שהיא צריכה להיות אשתו. אבי עבד בחברת טיל, במכס בנמל תל אביב, שם שחרר את כל החפצים של העולים החדשים שהגיעו לארץ, ואת כל כספו העביר להוריו. יחד עם זה הוא התנדב לאצ"ל והיה מסכן עצמו בלילות, בתליית כרוזים נגד הבריטים, ועוד פעילויות שונות. אבי עבד בקולנוע 'אוריון' ליד מגרש הכדורסל, שם הכיר חבר שהפך לחברו הטוב. החברות ביניהם הביאה את אבי לבקר בביתו. השכנים של אותו חבר היו משפחת ברגמן- משפחתה של אימי. שם ראה לראשונה את אימי-אביבה, והתאהב.(לימים סיפר שברגע שראה אותה אמר לעצמו: זו תהיה אשתי) אימי אביבה ברגמן.

 

 

 

נולדה בארץ להורים שהגיעו שנה לפני השואה לתל אביב כציונים על מנת לבנות את ארץ ישראל. רוב משפחתם של סבא מתתיהו וסבתא בלה, ניספו  בשואה. היו להם 5 ילדים. אמי הייתה הבת הראשונה לאחר בן בכור. אמי הייתה תלמידה טובה, אך לא יכלה להמשיך ללמוד בגלל שהייתה צריכה לעזור בפרנסת המשפחה. כל חברותיה המשיכו ללמוד, והיא וחברתה הטובה הלכו לעבוד. מנהלת בית הספר ניסתה לדבר עם סבי שיאפשר לה ללמוד חינם. אך הוא אמר שהם זקוקים לכספה. סבא מתתיהו היה צבע. הוא עסק בצביעת בתים ומבנים שונים. סבתא בלה הייתה עוזרת לו לערבב בבור גדול את הצבעים והוא היה לוקח את הדליים עם הסולם הגבוה והולך לצבוע.

 

 

כאשר הכירה את אבי הייתה אימי בת 18. ובגיל 19 היא נישאה לאבי. הנישואים לא עברו בקלות. משפחתה של אימי לא התנגדו לאבי שאפילו דיבר אתם באידיש.( רק אחיה הגדול של אימי התנגד, אך שראה שההורים מסכימים, הסיר את התנגדותו) אצל משפחת אבי המצב היה שונה. הם היו משוכנעים שאבי עומד להתחתן עם חנה- בת הדודה שהועידו לו. ולא קיבלו את זה שיש לו חברה שהוא בחר והכי גרוע- אשכנזייה. ולא פרסיה !! הם הביאו את חנה לארץ. אבי העיף בה מבט אחד ואמר להם שהוא מתחתן עם אביבה האשכנזייה. כולם התנגדו ואבי עמד על שלו וקבע חתונה.

 

בחתונתם, כל משפחת אימי הגיעה לשמוח אתם. משפחתו של אבי החליטו לא להגיע לחתונה. רק אחיו הצעיר של אבי: יצחק, אמר להוריו שהם חייבים לבא אחרת הוא ואבי יעזבו אותם. בחתונה, שאליה הובאו ההורים נגד רצונם, הם ישבו זעופים, ולא שמחו. אחרי החתונה עברו הזוג לגור עם ההורים של אבי, שלא ממש אהבו את אימי, אך היו זקוקים לכסף של אבי שהמשיך לפרנס אותם. אימי עברה הרבה תלאות, גם מחוסר פרגון, וגם בשל הבדלים גדולים בין התרבות הפרסית, לתרבות האשכנזית. רק שאחי נולד, ולמרבה המזל גם היה בן, דבר שמאוד היה חשוב לפרסים, וגם צבע עורו היה כהה ולא בהיר כמו אימי. התחילו לקבל את אימי ככלה. אימי שכנעה את אבי לקנות דירה קצת רחוק מהוריו, ורק אז החלה לחיות.

לסיום אני רוצה להבהיר שני דברים חשובים:

חנה, הכלה הזנוחה, נשארה רווקה הרבה זמן. לבסוף התחתנה עם האח הגדול של אבי, שאשתו נפטרה בתאונת דרכים. וכך חזר לה הכבוד שנילקח ממנה.

סבתא אסתר בסופו של דבר, אהבה את אימי יותר מכולם. וכאשר נפטרה, הייתה זו אימי שעמדה לידה לפי בקשתה. היא אמרה שאימי יותר מבת בשבילה, ולפני מותה העבירה לה סבתי צמיד מיוחד מפרס שהייתה צריכה להעביר לבנותיה אך נתנה אותו לאימי כגודל אהבתה אליה.

 

 סרטון יעקב ואביבה דיל