מאגר סיפורי מורשת

שמי שמחה בסון, נולדתי בארץ בעיר פתח תקווה, להורי: יצחק ולבנה מטלון. שעלו לארץ מלבנון, לפני קום המדינה מתוך אהבה וציונות. בתחילה גרנו בתל אביב לאחר מכן ההורים רכשו דירה בפתח תקווה. גדלנו במשפחה מרובת ילדים [10 אחים ואחיות] עם סבא וסבתא. תמיד הבית היה שמח והייתה ילדות נפלאה, שחקנו הרבה בחוץ. למדתי בבית הספר היסודי "נצח ישראל" ולאחר מכן בתיכון "ישורון" בפתח תקווה. אספר לנכדתי גילי ולחברה ליאם על הילדות ,ועל הנעורים והחתונה שלי עם סבא. [נספר כמה סיפורים]

הילדות שלי

נולדתי בארץ להורילבנה ויצחק מטלון שעלו מלבנון מתוך ציונות ואהבת הארץ. אבי יצחק היה פעיל מאוד בתנועת "הארץ" במכבי צעיר. הורי הכירו בלבנון נישאו והקימו משפחה שחלקה נולד בלבנון כ-5 אחים ואחיות ויתר האחים כ-5 נוספים נולדו בפתח תקווה ואני בתוכם.

בשנים הראשונות בארץ משפחת מטלון חיה בשכונת נווה שאנן ולאחר שנה וחצי עברה המשפחה לפתח תקווה. המשפחה עברה כמה דירות עד שנמצא בית גדול שמתאים למשפחה שגדלה והתרחבה. בית המשפחה היה תמיד מוקד לאנשים שבאו להתייעץ, לפתור מחלוקות ולגור לתקופות כאלה ואחרות, תמיד הייתה שם אוזן קשבת ואירוח כיד המלך.

אבא יצחק מטלון היה פעיל מאוד במושבה פתח תקווה. הוא עשה רבות למען הקהילה ולכן הכירו בו כיקיר העיר פתח תקווה. נקרא על שמו רחוב מטלון.

על הבית השוקק חיים ישנם סיפורים רבים. הילדים חיו ללא מכשירים אלקטרונים ובאופן טבעי מבלים את הזמן הפנוי מחוץ לבית במגרשים הריקים, מטפסים על עצי התות העתיקים ומשחקים במשחקי ילדות: מחבואים, תופסת וחמש אבנים.

בילדותי זכור לי במיוחד אירוע: בהיותי בת ארבע הוחלט לשלוח אותי לגן ילדים. הרעיון לא מצא חן בעיני וכבר בשבוע הראשון ניצלתי חוסר תשומת לב של הגננת מצאתי פרצה בגדר וברחתי. פני היו מועדות לתחנת אוטובוס שנוסע לקריית מטלון. בזכות טוב לבם של האנשים שמצאו אותי ברחוב משוטטת לבד, החזירו אותי הביתה. לאחר האירוע שנגמר בטוב, הוחלט בהמלצת סבא ציון שאולי כדאי להשאיר אותי שנה נוספת בבית.

הייתי מאוד שובבה לא ישבתי רגע אחד בשקט ביליתי את זמני הפנוי בטיפוס על משקופי הבית והעצים בחצר ובחצר של השכנים. זכור לי אירוע שהיה. אהבנו מאוד אחי ואני תותים ובחצר השכנים היו כמה עצי תות עתיקים ומלאים ופירות. נהגנו להתגנב לחצר ולטפס על העצים. בעלת הבית הייתה אישה זקנה וכעוסה שגרשה אותנו בכל פעם (בעזרת מים חמים). אבי שלא רצה לפגוע במעשי השובבות שלנו עשה איתה עסקה ושילם לה כסף כדאי שתרשה לנו להיכנס לחצרה בחופשיות ולקטוף תותים.

יהדות ומסורת

הורי היו דתיים וחונכנו בבתי ספר דתיים. אבי המנוח יצחק היה נשיא העדה הספרדית בפתח תקווה, ובנוסף לזה מוהל ותמך במתן הלוואות לעניים ללא כל ריבית. עירית פתח תקווה העריכה את פעולתו של אבי לקידום הישוב, וכפעיל חברתי מקובל על כל תושבי הישוב. ולכן החליטה לקרוא רחוב על שמו [רחוב מטלון],  ולתת לו אות יקיר פתח תקווה בית הורי כאמור היה שוקק חיים ושמח ומאושר. בזכות להיות בארץ הקודש ולעזור בכל דרך כדאי לקדם את המדינה. מתוך כבוד והערכה להורי הדתיים נהגנו לכבד את רצונם. לא הדלקנו אש או תאורה. בשבתות הבית היה הומה אדם ובכל פינה בבית בקעו שירי שבת ומזמורים.

צבא

לאחר סיום הלימודים המשכתי במסלול השירות הצבאי את השירות עשיתי בקיבוץ סעד בדרום. זו הייתה תקופה מאוד משמעותית בשבילי. לאחר השחרור מצה"ל נקלטתי בעבודה משרד התקשורת שלימים הפך להיות "בזק". ושם ביליתי לא מעט שנים התקדמתי בעבודה עברתי כמה קורסים.

אהבה

את בעלי הכרתי במקום העבודה. עבדנו ביחד כ- 10 שנים היינו ידידים טובים. לאחר 10 שנים של ידידות פרחה אהבה וכך מיסדנו אותה. הקמנו משפחה לתפארת שתי בנות ובן. הילדים גדלו בפתח תקווה בשנים הראשונות ולאחר מכן עברנו לגדרה. הילדים מצליחים בכל מעשי ידיהם וכן אנו ההורים רואים את התוצאות עם נכדינו החמודים המקסימים והמוכשרים.

תחביבים

כיום אני פנסיונרית משתדלת להנות: מחוגים, מהרצאות, ומתחביבים שאימצתי כמו ציור, חריזה, קריאת ספרים וטיולים בארץ ומחוץ לארץ. והכי חשוב זה לבלות עם המשפחה ולבלות עם הנכדים החמודים שלנו.

סבא עמי מספר לי

שמי עמי בסון שמי בערבית היה פואד שמשמעו לב. נולדתי בעירק בשנת 1945. בגיל 6 עליתי לארץ ישר למחנה עולים למעברות בפרדס חנה. החיים במעברה היו קשים מאוד

המשפחה שלנו הייתה בת 10 נפשות כולל סבתא שלי המבוגרת. קיבלנו אוהל ללא מים וללא שירותים התנאים במעברה היו קשים ביותר לא היה אוכל ובשביל לקבל אבקת חלב היינו צריכים לעמוד בתור זמן רב כדי להציג את התלוש שקיבלנו, ורק אז היינו יכולים לקבל שקית אבקת חלב. בשביל אבי [יחזקאל] המנוח שהיה כנר גדול בעירק והיה במצב כלכלי מצוין  המעבר למעברה היה קשה מאוד אבל אף פעם לא שמענו ממנו תלונות, כי הוא אהב את מדינת ישראל ואת העם היהודי ולכן הוא ויתר על כול רכושו שכלל בין היתר דירה בת 10 חדרים, כסף וזהב. הכול נשאר בעירק.

במשך שנה היינו במחנה עולים במעברה של פרדס חנה ולאחר מכן עברנו לגור בגדרה. החל משנת 1952 בגדרה קיבלנו צריף שוודי בגודל 38 מ' והיינו צריכים להסתדר בצריף כל המשפחה הגדולה עם סבתי המבוגרת. למדתי בבית הספר פינס בגדרה שקיים עד היום. הילדות שלי בגדרה הייתה מצויינת היו לי חברים רבים בני המעברה בגדרה ומהמושבה. למרות המחסור הכלכלי הרב, הורי, אחי ואחיותיי היו מאושרים מאוד. ארוחות הבוקר שלנו הסתכמו בפרוסת לחם וריבה והיינו מוכנים לעשות הכל למען המדינה שזה עתה נולדה.

בתקופת נעורי הייתי מבלה הרבה משעות היום במועדון הנוער העובד ובתנועת הגדנ"ע שהכשירה אותנו לקראת גיוס לצה"ל. תקופת ילדותי זכורה לי היטב ואני מאוד מתגעגע לכול החברים שהיו לי והלכו לעולמם. מגרשי המשחקים שלנו היו בכל גבולות המושבה, החל מנחל קידרון שנמצא על הכביש הראשי שהיה עולה על גדותיו בכל חורף ושימש אותנו כברכת שחייה לכל דבר.

מידי כמה שבועות הינו עושים קומזיץ גם שירה סביב מדורה.

את לימודיי התיכוניים סיימתי בתיכון תמר ברחובות, ההליכה לתיכון כל בוקר הייתה עורכת כשעה וחצי לכל כיוון. ההגעה לתיכון לא הייתה מלווה במכונית פרטית של ההורים כי לא הייתה מכונית, וכל בוקר הייתי צריך להתחיל בהליכה של חצי שעה מבית הורי עד התחנה הראשונה שנסעה לרחובות. מחכה להגעה של האוטובוס ובהגיעי לרחובות הייתי הולך ברגל עוד חצי שעה בהליכה מהירה כדאי לא לאחר לשיעור הראשון.

את שיעורי הבית מהתיכון הייתי עושה בשעות הקטנות של הלילה כאשר היה מתפנה כיסא שיכולתי להניח עליו את המחברת. ביום בחינה של מקצוע כזה או אחר הייתי קם ב-3 לפנות בוקר כדי שאוכל ללמוד בשקט לקראת הבחינה.

למרות התנאים הקשים ששררו  באותה העת אצל משפחות רבות לא הרגשנו כל מחסור והיינו מאושרים מאוד לפגוש חברים ולשחק איתם במשחקים שונים גם מחוץ לבית. בניגוד להיום, שכל השיח בין נערים ונערות מסתכם בהודעות באווטסאפ. כמעט ואין היום שיחות פנים מול פנים.

בבית הורי הקפידו לשמור ולקיים את כל חגי ישראל ובכל חג היינו כולם מתכנסים בבית הורי ואבי המנוח היה מנגן לכל המשפחה. היה לנו מאוד כיף לשמוע את אבי שר ומנגן.

רוב בני משפחתי גרים בגדרה הם וילדיהם ונכדיהם אוהבים את המושבה. אני הייתי חבר מועצה בשנת 1989 ובשנת 2015 במשך שנים קידמתי נושאים לרווחתם של תושבי גדרה בהתנדבות מלאה. אני עדיין ממשיך לעזור לאנשים ולתושבי המקום ללא כל תמורה כספית.

הזוית האישית

סבתא שמחה בסון: נהניתי מאוד להגיע לתכנית ולספר סיפורים המפגשים עם גילי וליאם היו מוצלחים שמחה שהצלחתי לפנות יום בשבוע ולהקדישו לגיליסבא עמי בסון שמחתי מאוד להיות אורח של נכדתי היקרה והחמודה גילי ואני מודה לשלהבת בני מנהלת בית הספר ולסגל המורים היקר על ההזדמנות שנתנה לנו להיות חלק בנושא של שרשרת הדורות  הפרויויקט הזה מעשיר ומקדם את תלמידי בית הספר לשמוע ממקור ראשון את ההיסטוריה של כל משפחה ומשפחה.

גילי הנכדה: היה לי כיף ללמוד על הדורות הקודמים למרות שהכרתי אותם מצוין עדיין למדתי משהו חדש.