מאגר סיפורי מורשת

הורי סבתא צביה:

אבי משה רבהון נולד ב-1.4.1919 בנובי סונץ, פולין. (בגיל שנה וחצי עבר עם משפחתו לקרקוב).

אמי סטלה רבהון (שטוק) נולדה ב-25.11.1918 בקרקוב פולין.

הם הכירו בתנועת הנוער הציונית "עקיבא" והיו חברים מגיל 14.

עם חתימת הסכם ליבנטרופ מולוטוב (אוגוסט 1939) הם נמלטו ללבוב שהייתה בחלק הרוסי. הרוסים היגלו אותם לאזור דונבס שהיה רחוק מהגבול הפולני. עם הצטרפות הרוסים לצד בנות הברית, במלחמת העולם השניה, שוחררו מהמחנה וברחו לסיביר. שם היו עד כמעט סוף מלחמת העולם השנייה. כדי לא לשכוח את העברית שידעו מתנועת הנוער אבי כתב בפינקס בעברית את כל השירים העבריים שהכיר. כאשר נודע להם שהגרמנים מתחילים להפסיד הם התחילו את מסעם חזרה לכיוון קרקוב. בדרך אני נולדתי ב-30.10.1945 בעיר ברביינקובה אוקראינה. שם גם קיבלו מכתב מאחותה של אמי שמספר שהוריהן נספו בשואה. הם הגיעו לקרקוב ושם עבדו בשירות הג'וינט, באיסוף יהודים שהגיעו לתחנת הרכבת בקרקוב, דאגו להם, למקום לינה, לאוכל וללבוש ועזרו להם לעזוב את פולין בדרכם לארץ.

עלינו לארץ בינואר 1948. לא היה לנו סרטיפיקט (אישור) לעלות לארץ לכן אבי פנה במכתב למלך אנגליה, כתב את תלאותיהם במלחמת העולם השנייה וביקש אישור לעלות לארץ. קיבלנו אישור להגיע לארץ כתיירים הגענו באוניה יוונית ונעלמנו בישוב היהודי בארץ. הגענו לחיפה ומשם לקיבוץ נווה איתן. אבא שלי התגייס מיד לצה"ל. לאחר שעזבנו את נווה איתן עברנו לחיפה וגרנו בשכונת חליסה בחיפה בדירת רכוש נטוש.

ילדותי

מגיל 4 עד גיל 10 גדלתי בשכונת חליסה בחיפה. הלכתי לגן ואח"כ לביה"ס "אני מאמין". ב-1951 עלתה לארץ אחותה של אימי עם משפחתה[ZP1]  (ארבעה אנשים), הורי אספו אותם מהנמל ובדירה המשותפת עם עוד משפחה, בה היו לנו שני חדרים, פינינו להם חדר אחד וגרנו יחד כחצי שנה. להוריי היו חברים שהיו חניכיהם בתנועת הנוער והגיעו לארץ לאחר המלחמה. הם היו מתאספים אצלנו בערבים שרים שירי מולדת ומתי שנדרש היו עושים לי בייביסיטר.

כשמלאו לי חמש וחצי נולד אחי אברי רבהון, ועשר שנים אח"כ נולד אחי אמיר רבהון. כשהייתי בת 10 עברנו לדירת שיכון בכרמל הצרפתי, שם גרתי עד שהתחתנתי. עברתי לבית ספר חדש בשם "מעלה הכרמל". בכיתה ז' עברתי לבית הספר הריאלי ושם סיימתי את לימודי. הצטרפתי לתנועת הצופים שם הייתי חניכה ומדריכה. היו לי מעט מאוד משחקים, גם ספריי ילדים לא היו רבים. שיחקתי בבית ובחוץ עם חברים וילדים מהשכונה. בקיץ נסענו הרבה לשפת הים, טיילנו הרבה עם ההורים. אימצתי לי סבתא (לי לא היו, הם ניספו בשואה), אמא של חברה של אימי שגרה בנווה איתן, והיא אימצה אותי לנכדה. בחופשים הייתי נוסעת אליה. לעיתים קרובות נפגשנו עם המשפחה של אחות אימי, ינקה.

צבא

התגייסתי לנח"ל במסגרת גרעין שהיה מיועד לקיבוץ שדה בוקר. אחרי ההכשרה בקיבוץ דגניה א' הייתי קומונרית בשבט הצופים בפרדס חנה. עם סיום שרותי חזרתי לחיפה.

בעלי איתן ז"ל

איך הכרתי את בעלי איתן ז"ל

הכרתי אותו כאח של משה פרנס שהיה איתי בצופים ובגרעין הנחל. שנינו למדנו בטכניון. כאשר נסענו לחתונה של אחיו בשדה בוקר (נסיעה ארוכה) ישבתי לידו באוטובוס ואז נעשינו חברים. ולאחר עשרה חודשים התחתנו.

סבא איתן נולד ב 4.8.1942 בבית חולים הדסה, בחיפה כבן בכור להוריו רחל  ודוב פרנס. למד בבית ספר תיכון בסמ"ת במגמת אלקטרוניקה, עם סיום לימודיו התגייס לחיל האוויר ושירת כטכנאי מטוסים. כשסיים את שירותו הצבאי התחיל ללמוד בטכניון חשמל ואלקטרוניקה. בשנת לימודיו האחרונה התחיל לעבוד בחברת אלביט שם עבד עד מותו.

נולדו לנו יחד 3 ילדים טל, ענת (אמא של הדר) ואיילת. והיום יש לנו תשעה נכדים שהפסידו סבא נ ה ד ר. ב- 22.8.1988 איתן נפטר.

הורי סבא איתן

סבא דוב פרנס: נולד בבודפשט, הונגריה.

סבתא רחל (וייס) פרנס: נולדה בד'ברצן, הונגריה.

הם עלו לארץ (בנפרד) כחלוצים בשנת 1932.

סבא דוב עבד במושבות בשרון והשתתף בתזמורת של ראשון לציון.

סבתא רחל הגיעה ישירות לחיפה. מעט אחריה הגיעו הוריה ויחד קנו דירה בחיפה שם גרו כמשפחה כל חייהם.

סבא דוב עבד כפועל בניין וסבתא רחל הייתה תופרת.

תחביבו של סבא דוב היה כדורגל, הוא היה שופט כדורגל בינלאומי. לפעמים היה לוקח את איתן ומשה למשחק אותו שפט. בזמנו לא הייתה גדר מסביב למגרש והשופט לפעמים היה מאויים על ידי אוהדים חמומי מוח. באחד המשחקים חיכתה לו ניידת בסוף המשחק עם דלתות פתוחות ועם סיום המשחק הוא רץ לניידת ושכח את הילדים במגרש. בסוף חייו תפקידו היה לערוך ביקורות במשחקי כדורגל מטעם איגוד השופטים. הוא היה לוקח את נכדיו (ענת, טל ואיילת) איתו למשחקים.

לימודים גבוהים

למדתי בטכניון במחלקה להוראת מדעים לתואר ראשון ושני. בזמן לימודי לתואר ראשון קיבלתי מלגה שחייבה אותי ללמד במקום נדרש, חסרו אז מורים למתמטיקה. בסוף לימודי עזבנו את חיפה ועברנו למעגן מיכאל ושם לימדתי בבית הספר התיכון. סבא איתן המשיך ללמוד בטכניון, לאחר שלוש שנים חזרנו לחיפה.

עבודה

עבדתי כמורה למתמטיקה בחט"ב ובחטיבה העליונה. שלוש שנים בביה"ס במעגן מיכאל וכשלושים שנה בביה"ס הריאלי העיברי בחיפה, בית ספר בו הייתי גם תלמידה וילדי למדו בו. הייתי אסיסטנט משתלם בטכניון כאשר עשיתי תואר שני. עבדתי בפרויקט לשיפור הוראת המתמטיקה בגליל, בפרוייקט מחר 98 (מיחשוב בתי הספר), ניהלתי מרכז לישומי מחשב להוראה. היום אני עובדת חלקית במחלקה לחינוך באוניברסיטת חיפה בפרויקט "מדרגות לחמש".

הזוית האישית

צביה: נהניתי מאוד לשבת עם נכדי ולהעביר סיפורים על משפחתי וחוויות מילדותי ובגרותי. הופתעתי מההתעניינות הרבה שלו בסיפורים. הפגישה היותר מוצלחת מהפגישות הקבוצתיות הייתה זו בה הסבים והסבתות סיפרו על אירוע משמעותי בחייהם. הילדים קיבלו תמונה על התקופה, על העליה לארץ מגלויות שונות, תנאי החיים והחוויות של ילדים ונערים בשנים הראשונות לקום המדינה. יוזמה ברוכה.

הדר: נהניתי ללמוד על משפחתי ועל עבריה ומאוד התעניינתי בהרבה נושאים.