מאגר סיפורי מורשת

סבא אריה, אבי, בא לארץ ישראל בשנת 1921 מברסטיצ'קה בפולין. הוא עבד ביעור בהרי ירושלים, בסלילת כבישים, בייבוש הביצות ובבניה בתל-אביב. סבתא נחמה, אמי, הגיעה לארץ מוורשה בפולין בשנת 1932 בלי אישור כניסה בלתי לגלית- היא הגיעה באוניה לבירות, עם הרבה צעירים שהגיעו באותה האנייה הגיעו במוניות לחיפה והתפזרו שלא יימצאו והיא הגיעה לתל-אביב. היא הגיעה לארץ בגלל החלטתה שילדיה לא ייוולדו בגלות. היא הייתה צריכה להיזהר לא להיתפס על ידי האנגלים ולכן לא נסעה באוטובוס.

 

הם התחתנו ואני נולדתי בתאריך 8.01.1938,  ו' בשבט תרצ"ח. אנחנו גרנו בשכונת מעונות הפועלים שהצטרפה אחר-כך לעיר גבעתיים. הייתי במעון ילדים ואחר-כך בבית הספר היסודי "בורוכוב" בגבעתיים. אחותי נולדה בא' בניסן, 2 באפריל 1946. בתאריך ה"אחד באפריל" רצתי לקראת אבי ואמרתי לו שאחותי נולדה, אך מיד הזכרתי לו שהיום 1 באפריל "ולכן היא נולדה למחרת.

 

 

"אני זוכרת את הלילה בו הוכרזה באו"ם ההחלטה לאפשר ליהודים להקים מדינה בארץ ישראל,7 29.11.194 את הריקודים שנמשכו כל הלילה. עם הכרזת המדינה  ע"י בן-גוריון בה' באייר תש"ט לא הייתה השמחה גדולה ברחובות כי ידעו מה יקרה למחרת והרבה מאד צעירים כבר היו מגויסים. הבניינים שלנו היו הגדולים באזור ולכן כשהמטוסים המצרים חזרו מהפצצת משטרת רמת-גן הם זרקו עלינו את כל הפצצות ( 8 ) שנשארו להם. במזל נהרג רק החמור של הקצב.

 

אנחנו, כל הילדים היינו מרוכזים באולם שהגנו עליו ע" י מילוי שקים בחול שכיסו את הקירות של האולם מסביב. הדירה שלנו הייתה מלאה ברסיסים. במלחמת השחרור היו הרוגים בין הצעירים שלנו והיה עצוב מאד.כשהייתי בכתות הגבוהות בבית- הספר היסודי (1950) ירד שלג, פעם אחת  בלבד באיזור גוש דן. המורים ראו שאיננו יכולים להתרכז בלימודים והוציאו את כל תלמידי בית-הספר מן הכיתות להשתעשע בשלג.

 

דבר אחר שקרה בחורף קשה שירדו הרבה מאד גשמים, שזה לעצמו דבר מצוין, האהלים במעברות עפו ברוח, כל הרכוש של העולים שגרו במעברות נרטב, השמיכות, הבגדים,וכל השאר. פינו חלק מהם לבתי-הספר , 4 משפחות בכתה, לכן האריכו לנו את חופשת החנוכה ואנו הילדים באנו לטפל בהם .

 

בגיל 10 הצטרפתי לתנועת הנוער "השומר הצעיר" במסגרתה השתתפנו בפעולות, בטיולים, למשל  טיול מים אל ים, מקיבוץ עילון עד אגם הכנרת.אל השואה נחשפנו רק אחרי המלחמה. כשהתחילו להגיע עולים מארצות אירופה מהמחנות בקפריסין, שהאנגלים העבירו אליהם את המעפילים שנתפסו עם הגיעם באניות הרעועות ליד חופי הארץ.

 

בשנת 1956, מעט לפני פרוץ מלחמת קדש, התגייסתי לצה"ל. עברתי טירונות בבה"ד 12. עשינו מסעות עם חגור ונשק ולמדנו להשתמש בו. שרתתי בבאר- שבע והמלחמה, שערכה ששה ימים בלבד היתה לנו קשה מאד. המחנה שלנו היה מול בית החולים וראינו את הפצועים שהובאו במשאיות, ארבעה במשאית. היו לנו הרבה חברים בין הלוחמים וכמובן שדאגנו להם. הייתי בצבא, בחיל ההנדסה. שלש שנים. שנתיים בחובה ושנה בקבע.

 

התחתנתי עם דב בתאריך  27.12.1959 , זה היה במועד הדלקת הנר השלישי של חנוכה והיינו מאושרים מאד. לשמחתי החלפתי מקצועות במשך חיי שבכולם נהניתי. המקצוע ראשון היה שרטוט. השני היה הנהלת חשבונות והשלישי היה ליפוף עוגנים (סוג של מנועים). אך הכל שימש אותי בעבודתי האחרונה.

 

ילדתי שתי בנות שהביאו לי את המתנות הגדולות ביותר והם כמובן נכדי, נכד אחד, נדב, ו-4 נכדות שממלאים את  התקופה הזו בחיי בשמחה רבה.

 

נדב: למרות כל הוויכוחים לא היה כזה סיוט, היה בסדר אולי ואפילו קצת כיף. היו קצת חילוקי דעות וריבים. היו קצת אי הבנות. אבל הכל הסתדר ובכל זאת היה נחמד. סבתא תודה שבאת.

 

סבתא עמליה: תודה, נכדי האהוב, שבחרת בי לפרויקט המשותף. כי אתם, נכדי התחביב הכי ענק שיש. אתם מעלים על פני את החיוך התמידי. אבי אמר "אבל אינך רואה אותן בעיניים שלי" על איריס אמך ועינת. בתחילת העבודה המשותפת כשכתבתי שהתחביב שלי הוא נכדים אמרת לי שנכדים אינם תחביב. זה נכון כי לא אני מחליטה כמה יהיו לי ובכל זאת: אתם נותנים לי את שמחת החיים ואת הרצון העז לחיות אתכם הרבה שנים ולאסוף עוד ועוד רגעים וזיכרונות אתכם .    

 

הכרזת העצמאות :  "הכרזת העצמאות של מדינת ישראל נערכה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס שהתקיים כ-8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי, בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בה' באייר או ביום סמוך, את יום העצמאות.

 

תכנית הקשר הרב דורי, 2010

מובילת תכנית אילת שחק