סבתא אסתר נולדה בקיבוץ העוגן בישראל בתאריך 3.11.1949אמה, רחל נסעה לבית החולים במשאית של הקיבוץ (לא נעים!!) בכבישים משובשים
(עוד יותר לא נעים !!!!!!!!!).
שמה בנעוריה היה אסתר פריינצ'יק (פרידמן, איזה שם!!) ולכן סבא רבא גרשון ז"ל
עברת את שם המשפחה לאפרת. כאשר סבתא היתה קטנה מאוד היא גרה בבית תינוקות, שם טיפלו בה מטפלות מנשות
הקיבוץ. בגיל שלושה חדשים, פקדה את ישראל ואת הקיבוץ מחלת הפוליו (שיתוק ילדים) לסבתא
היו שלושה התקפי חום ואז חלפה המחלה ללא פגע, אך מסביבה מתו תינוקות רבים ואחרים נותרו
משותקיםכל יום היו חברי הקיבוץ מלווים ילדים לבית הקברות. חשבו שהפוליו נובע מלכלוך וסבתא רבתא רחל רחצה את השטיח בנפט (נפט!!!!).
ילדותה המאושרת של סבתא אסתר
כאשר היו לתינוקות ולסבתא פצעים בטוסיק, לא היו משחות אז הפשיטו את התינוקות
והניפו את אחוריהם אל מול השמש כדי שתחטא ותרפא את הפצעים. כאשר גדלה סבתא עברו בני גילה לפעוטון היו חמישה ילדים בפעוטון, שהוא גן ילדים גדול בו יש גם חדר שינה! באותה תקופה, כל ילדי הקיבוצים
בארץ לנו בגני הילדים. סבתא הייתה ילדה טובה וממושמעת והמטפלת חווה אהבה אותה מאוד. תמיד הייתה מוכנה לאכול את הביצה הנוספת שבתיה לא רצתה. תמיד הייתה הראשונה
להיכנס לגן בצהריים כדי להתרחץ כי בערמומיותה לקחה את הצעצוע המבוקש, החביאה אותו מתחת
לכרית, התרחצה ומיד נכנסה למיטה ושיחקה עם הצעצוע. הצעצועים, הבגדים, הנעליים וכו', כולם נעשו בידי בעלי המלאכה בקיבוץ.
הגן של סבתא נקרא "גן גפן". היו בו שני חדרי שינה, מבואה גדולה
בה אכלו הילדים ושיחקו, מטבחון קטן, שירותים ומקלחת. אם ילד היה מתעורר בלילה, כדי ללכת לשירותים, היה מעיר את כל
הילדים והם הלכו בשורה עורפית כדי להבריח את האריה מהשירותים.
יום אחד, סבתא הקיאה במיטה בלילה. בלילות לא היה אף מבוגר בגני הילדים, רק שומרת לילה אחת הסתובבה בין הגנים.
סבתא לא בכתה. היא ישבה בקצה המיטה היבשה וחיכתה לשומרת שתבוא. כשזו נכנסה
סבתא קראה לה והשומרת החליפה את כלי המיטה ורחצה את סבתא.
ההורים בקבוץ
בקיבוץ, הילדים נפגשו עם הוריהם בין השעות 16:00 ל- 19:00 אז היו הילדים
חוזרים לגן לארוחת ערב ושינה. סבא גרשון, עבד בבית החרושת לגומי בקיבוץ. הוא הפעיל מכונה רועשת מאוד.
הימים, ימי פדאיון (כמו היום המחבלים) שנכנסו לרצוח ולגנוב תשומות חקלאיות ותעשייתיות.
לכן עמד שומר חמוש מאחורי גבו כדי להגן עליו.הרפתקאות של ילדותיום אחד, אחה"צ סבתא ואמה, ילד ואביו, הלכו לטייל בפרדס. הילדים רצו
קדימה בעוד ההורים הולכים לאט ומפטפטים. לפתע, הגיעו לצריף קטן בו היו כלי-עבודה ובצד הייתה ערמה של רעל עכברים
שדמה לסוכריות "מותק" התיישבו ורכנו מעל הערמה. ההורים מצאו אותם משחקים בידיים עם ה"סוכריות". הם נבהלו חקרו אותם אם לקחו לפה. הם אמרו "כן" הם אמרו "לא" כי נבהלו בעצמם. מיד לקחו אותם על הידיים, רצו לקיבוץ, הזעיקו את נהג המשאית ונסעו איתם
לבית החולים. בבית החולים עשו להם שטיפת קיבה והם נשארו להשגחה בלילה.
כאשר סבתא הייתה בת 5 וחצי החליטו הוריה לעזוב את הקיבוץ. הם גרו בשכונת "מעוז אביב" אשר בהדר יוסף תל אביב, שם החלה סבתי
ללכת לכיתה א'.בחורף, עלה נחל הירקון הסמוך לשכונה על גדותיו וכמעט הגיעו המים עד לבית
בו סבתא גרה. בקיבוץ, לא הכינו את הילדים לקראת כיתה א', סבתא לא הכירה אותיות ומספרים
ואפילו לא ידעה להחזיק עיפרון !
לסבתא הייתה מורה צעירה, בוגרת סמינר הקיבוצים. יום אחד היא שאלה
"כמה זה 2+3? אולי את רוצה להגיד לנו אסתר?" סבתא קמה ואמרה "לא, אני
לא רוצה להגיד". יום אחד בסתיו, סבתא באה לכיתה לבושה באפודה. במשך היום, באחד השיעורים,
קמה סבתי ממקומה בלי רשות, ניגשה למורה, הרימה ידיים ואמרה "תפשיטי לי". באמצע כיתה א', עברה המשפחה לחולון, לשכונת "מפדה אזרחי" שכונת
עולים חדשים ומפוני מעברות מארצות אירופה והמזרח. באותם ימים לא כל אזרחי המדינה החדשים הבינו את מהות חוק חינוך חובה.
היו ילדים שלא הגיעו לבית הספר כי ההורים שלחו אותם לשמור על הכבשים,
השדה או על האחים הקטנים בבית. אב הבית של בית הספר היה הולך כל יום בין השעות 8:00-10:00 ואוסף את
הילדים לביה"ס.
מורתה של סבתא הייתה מגונדרת וציפורניה היו כמו מחטים שננעצו בילדים הרכים.
המורה הייתה טובה אך נפטרה מסרטן במהלך השנה. במקומה הגיעה מורה אחרת, צעירה "חתיכה" ובלונדינית, אך היא הלכה
לשחק בסרט "אקסודוס" יחד עם פול ניומן. בכל בית ספר הייתה אחות קבועה ולה חדר נחמד, בו היו הילדים מתפנקים, מבריזים ונבדקים קבוע ע"י רופאים מכל הסוגים. בזמן הפסקת האוכל, הייתה האחות מסתובבת בין הכיתות, בודקת את הציפורניים,
את האוזניים ואת הראש, לראות אם יש כינים. באותם ימים, הגיע לבית הספר מיניבוס שהוסב לאמבולנס משוכלל הכולל מכונת
רנטגן בתוכו. כל הילדים נבדקו. כדי לגלות סימני שחפת שרטו את הזרוע בחומר מסוים, המקום
התנפח, נמדד בס"מ. גם רופא ילדים הגיע מדי פעם לבית
הספר ובחדר האחות, הוא בדק עמוד שדרה, גובה, משקל, עיניים ואוזניים. גם זריקות החיסונים
ניתנו בחדר האחות. אם הרגשת לא טוב ורצית להתפנק, או סתם להבריז, מיטת האחות תמיד המתינה
לך (אוי, היו ימים, היו ימים אומרת
סבתא).
במשך זמן מגוריה של סבתא בשכונת "מפדה אזרחי" עד היותה בת מצווה
חוותה אירועים רבים ובהם: מבצע קדש 1956. לא היו אז מקלטים או ממ"דים והתושבים
התבקשו לחפות שוחות (תעלות) בשטחים הפתוחים. את החלונות בבתים היה צריך לכסות בבריסטול שחור כדי שלא יראו מטוסי האויב
אור בבתים.גם בבית הספר, בכיתה בית עזרה סבתי בחפירת שוחה. פעם הייתה אזעקה בלילה, והוריה של סבתא לקחו אותה והתחבאו
בשוחה.
ימי המדינה הראשונים נקראו גם תקופת הצנע (שמקציבים מוצרי מזון). כל משפחה קיבלה פנקס תלושים אתו קנתה מוצרי יסוד בזול לחודש. היו אנשים
שמכרו את הפנקסים לאנשים אחרים תמורת כסף רב. זה היה ה"שוק השחור". סבתא רחל, אמה של סבתא בישלה על פתיליה, מתקן שבתחתיתו מיכל נפט ועל החלק
העליון הניחו סיר אחד בלבד. לא היה מקרר אלא ארגז קרח ובו הכניסו רבע בלוק קרח. את החלב הביא החלבן,
על עגלה רתומה לחמור ובה מכלי ניירוסטה (אלומיניום) גדולים. את החלב הוא שפך לכלי אותו הוציאה עקרת הבית. כעבור שנים השתכללה החלוקה והחלבן היה משאיר על יד הדלת בקבוקי זכוכית.
בשכונת "מפדה אזרחי" בחולון היה ביתה בבניין בן 4 דירות. בכל
דירה היו חדר וחצי, מסדרון קטן ופינת בישול. סבתא היא בת יחידה. אחרי הבית ספר היא חזרה לבית ריק. ההורים עבדו והגיעו
רק בשעות אחר הצהרים ובערב. סבתא הכינה שיעורים, שיחקה עם הבובות. בכיתה ד', עברה סבתי ללמוד ב"בית הספר ע"ש משה הס". בית
הספר היה רחוק מהבית וסבתא הלכה כל היום ברגל, הלוך ושוב, קילומטרים רבים, בשמש ברוח
ובגשם. לפעמים סבתא נרטבה עד לשד עצמותיה וסבתא רחל הייתה מביאה לה בגדים להחלפה.
ההיקלטות בכיתה הזאת הייתה לא קלה. היו שם ילדים מבתים מבוססים ובעלי ממון
ולידם ילדים משכונות עולים שזה עתה הגיעו ארצה. הילדים המבוססים הציקו לילדי העולים
ולילדי הפועלים והקניטו אותם. המחנכת מכיתה ד' עד ח' הייתה הדסה חומסקי האחת והיחידה (ז"ל).באותם שנים יולדת הדסה את ילדיה. מה לעשות, הדסה צריכה להניק! אז המטפלת
שלה הביאה את התינוק באמצע השיעור לכיתה והדסה הניקה את הילד והתלמידים המשיכו לעבוד
בשקט. תארו לכם מה היה קורה אם המורה הייתה עושה את זה היום? סבתא הייתה תלמידה חרוצה מאוד, אהבה ללמוד ולהכין שיעורים. לילדות שהציקו לה היא לא נשארה חייבת ולפעמים הלכה מכות איתם ורדפה אחריהם עד לפתח הבית שלהם ומשכה להם בשיער.
פעם סבתא למדה על אדם שהיה שיכור. היא חזרה הביתה וביקשה מאביה שיראה לה
איש שיכור. ביום שבת היא הלכה לטייל עם סבא גרשון לחפש שיכור, אך לא מצאה. ומה היום? אין מהדורת חדשות אחת ללא נהג שיכור וללא קטטת שיכורים. סבא גרשון פעל בחולון במסגרת פוליטית חברתית. הוא היה חבר במפ"ם (מר"צ
של היום). כאשר באו עולים חדשים לעיר,
הוא נקרא לעזור להם.
כאשר הייתה סבתי בכיתה ז', עברו הוריה לגור בשכונת "תל גיבורים",
על יד משרד הרישוי. שם גרו ברחוב טמטב 5. טמטב היא עיר באפריקה. בשנות השישים, היו לישראל יחסים טובים עם מדינות
אפריקה, וראשי המדינות היו מתארחים בישראל. בדירה הזו היא נשארה עד שהתחתנה עם סבא.
אהבות נעורים
סבתא אהבה בנים והבנים אהבו אותה! המחזר הראשון של סבתא היה ילד נחמד שקראו לו יהודה, האחיין של הבמאי האמריקאי
רומן פולנסקי. הילד בא לבקר אצל סבתא והלך קילומטרים מהקצה השני של העיר, אך כשהגיע התבייש
להיכנס, על כן זרק אבנים למרפסת. סבא רבא גרשון יצא אליו ושאל אותו "את מי אתה
מחפש, ילד?" "את אסתר" הוא אמר וסבא גרשון הזמין אותו להיכנס הביתה.
בכיתה היו הילדים מציקים לשני החברים ושרים להם: בחצות הלילה, בצאת הכוכבים, אסתר ויהודה מ-ת-נ-ש-ק-י-ם. אם תבואו בעוד כמה שנים כבר יהיו להם ילדים וסבתא בכתה.
פרשת משה
במסגרת הפעילות החברתית נקרא סבא רבא גרשון לעזור למשפחת שטיינר. יוסף,
מרתה וילדיהם שושנה ומשה (סבא). פעמים רבות התארח בביתם שם דיברו הונגרית. אחר כך לקח סבא את סבתא רחל להכיר את החברים החדשים יודעי ההונגרית וכמובן
לא השאירו אותי בבית לבד ולקחו אותי לשחק עם משה. משה הראה לי אלבומי בולים. משולשים
מעוינים מרובעים כפולים ועוד. העיניים של סבתא יצאו ממקומם. משה המתוחכם הגדול מסבתא ב-3 שנים נתן לה חלק משורת בולים והבטיח את השאר
בביקור הבא. כך הבטיח שסבתא תבוא (בקיצור הוא שיחד אותה). כך התחברו והתאהבו ילדה בכיתה ה'- ו' וילד בכתה ח'-ט'. הוא היה בא אל סבתא
רכוב על אופניים מקצה העיר. בדרך כלל העדיף לשוחח עם סבתא רחל בהונגרית, ואני המשכתי
לשחק עם הבובות. אחר כך הם נפגשו בשומר הצעיר, רקדו יחדיו, התחבקו והתנשקו.
בימי ההורים, כשסבתא רחל ישבה במסדרונות הכיתה ביחד עם אימהות היו
האימהות אומרות "שמענו שלאסתר יש חבר והוא בא לקחת אותה הביתה לוקח לה את
התיק ומרכיב אותה על האופניים עד הבית".
בסוף כיתה ח' (אז, סוף היסודי), נערך "מבחן סקר" שיועד
למיין תלמידים לתיכונים עיונים ותעשייתיים. כמו כן, מי שהצליח במבחן, הוריו שילמו
פחות כסף ללימודי התיכון. השאלונים היו במתמטיקה וחיבור. נושאי החיבור שודרו ברדיו
בשעה 8:00 בדיוק. המנהל היה מעתיק את הנושאים ומעביר לכיתות הנבחנות. סבתא, שאהבה
מאד תנ"ך, בחרה לכתוב על המאבק בין שמואל ושאול. סבתא צידדה בשאול המלך
בניגוד לפרשנות הדתית. סבתא רחל שמעה בבית את רשימת הנושאים ומיד ידעה במה אסתר
תבחר סבתא רחל ממש רעדה שמא יבדוק את החיבור מורה דתי שלא יקבל את הנאמר
באופן אוהד ויפסול את המבחן! אבל בסוף הכל הסתדר ל הצד הטוב ביותר וסבתא התקבלה
לתיכון לפני המבחן סבתא רבתא רחל ביקשה ממשה שילמד את אסתר חשבון בתשלום.
משה אכן ישב עם סבתא "לתרגל "חשבון. סבתא החזיקה בעיפרון
(איזו התקדמות!!!), וכשהוא רצה לכתוב משהו הוא לקח ממנה את העיפרון כך שידו תמיד
ליטפה רק "במקרה" את ידה של סבתא והיא הסמיקה.
בעיר חולון גרו גם שתי האחיות של סבתא רחל ומשפחותיהן. את החגים, שלוש
המשפחות חגגו יחדיו. רחל הבכורה ודבורה הקטנה היו קשורות לשומר הצעיר עוד
מחו"ל. אולם דודה אלנה, השתייכה לתנועת בית"ר (מהליכוד, לא קבוצת
הכדורגל). הוויכוחים הפוליטיים בין המשפחות היו נוהל קבוע. הצעקות הגיעו עד הקצה
השני של העולם ואף אחד לא היה יכול לישון מכמות הדציבלים שיצאה משם. לעומתם,
הילדים בני הדודים ישבו באחד החדרים ו"הרביצו" משחקים בעוד
המוזיקה התנגנה בפול ווליום. רק בארבע לפנות בוקר הסתיימו הצעקות והחגיגות וכל
משפחה הלכה לדרכה.
הגיע יום בת המצווה של סבתא. אז עדיין היא גרה ב-"מפדה
אזרחי" לשם הוזמנו ביום שבת אחד בני משפחה קרובים ורחוקים. ביום שישי, ערב
החגיגה חלתה סבתי באבעבועות רוח, מחלת הילדים הנפוצה כל-כך, שאז עוד לא היה
לה חיסון! לא הייתה אפשרות לבטל את
החגיגה, ולכן, הורו לסבתא להישאר בחדר, לסגור את הדלת ולהציץ החוצה אל החצר, שם
נערכת החגיגה, וכך היה. סבתא לא בכתה, לא כעסה כי היא תמיד הייתה ילדה טובה
וממושמעת. בתיכון למדה סבתא ערבית. מעט מאוד תלמידים בחרו בשפה זו, כי כולם למדו
צרפתית.
באותן שנים הייתה חברות אמיצה בין ישראל לצרפת, ותרבות צרפת קנתה לה
מעמד בארץ, אך סבתי אמרה כבר אז שאנו חיים בסביבה דוברת ערבית, ואם יהיה שלום,
יצטרכו שליחים (חבל שזה הפוך היום). סבתא זכתה במורה לערבית אשר שמו שאול מורד ז"ל,
בחור רווק, חתיך, שרוכב על אופנוע "הארלי דוידסון" (הזה של ה- וורום
וורום). ברבות הימים, סבתא שמעה שהמורה הטוב נפטר בעת שקיבל התקף לב על אופנועו.
סבתא, ושרה חברתה למדו היטב, כדי להרשים את המורה. עשרת
התלמידים רעדו מפחד, כי כל שיעור הוא היה עושה בוחן פתע למספר תלמידים. מבחן
הבגרות בערבית חל באמצע מלחמת ששת הימים. המורה היה מגויס ליחידת שריון מודיעין
שפרצה ראשונה לג'נין ולשכם. הוא כנראה ביקש חופשה לכמה שעות, הגיע לתיכון באמצע
הבחינה, פתח את דלת הכיתה, שלח את המורה השומר, נעמד והקריא את התשובות למבחן. הבלגן
היה גדול, השומרים לא שמרו, המורים עזרו והחגיגה הייתה בעיצומה. באמצע הבגרות
בתנ"ך, שמעו התלמידים לפתע להק מטוסים מחריש אוזניים. הם קפצו מהשולחנות
באמצע המבחן רצו אל החלונות, לראות את
מטוסי חיל-האוויר עוברים מדרום לצפון, לעזור בכיבוש רמת הגולן.
במלחמת ששת הימים סבתא התבקשה לכסות את החלונות בבריסטולים שחורים כדי
להאפיל את הארץ בלילות.ברדיו הושמעו שידורים ממצרים המלהיבים את הצבא לכבוש
ערי יהודים ומאיצים בערביי עזה להכין שקים כדי להכניס כסף ובנות בתולות. סבתא
הייתה בת 17 ואמרה: "אותי לא יקח שום ערבי!!!" נעלה מגפיים בחודש
יוני, הכניסה סכינים במגפיים ואת תכשיטי הזהב בחזייה.
בתום התיכון, סבתא למדה הוראה בסמינר לוינסקי הישן בתל-אביב. סבתא
נישאה למשה (ההוא מהבולים) בגיל 19 ובזמן כתיבת שורות אלה, יום הנישואין מחר, ה27
לפברואר. עם מזל הנאחס של סבתא, ביום החתונה היה יום אבל לאומי על מות ראש הממשלה
לוי אשכול… אסור היה לנגן בחתונה.
ברבות הימים נולדו הבנות שרה הג'ינג'ית וחנה שחורת השיער. בשנים
הנוספות נולדו הנכדים: איתן, תמר ואיתמר מצד חנה ועומר שהוא אני ושירה מצד שרה ולקינוח
נולדה למשפחה אפרת הדובשנית.
הסוף…
משוב סבתא
אין מאושרת ממני להיפגש עם עומריקו שלי כמעט מידי שבוע. לדבר, לקשקש,
להתחבק ולכתוב סיפורים מעניינים על הסבתא השובבה שלו. התקרבנו מאוד והתאהבנו כל
פעם מחדש.
משוב הנכד
אהבתי מאוד לעבוד עם סבתא ולמדתי המון על החיים שלה כשהיא הייתה ילדה.
מאוד נהניתי מהמפגש ואני מקווה שאני אוכל לעשות את זה שוב עם סבא בשנה הבאה.
העשרה
שיתוק ילדים: "שיתוק ילדים (פוליומייליטיס, Poliomyelitis) היא מחלה של מערכת העצבים, הנגרמת על ידי נגיף הפוליו. המחלה מועברת מאדם לאדם, בעיקר באמצעות מחזור צואה-פה. הסימפטומים של המחלה לא מופיעים אצל כ-90% מהחולים בה, אולם אם הנגיף חודר למחזור הדם החולים עשויים לסבול ממגוון רחב של סימפטומים.
פדאיון: " הפֶדַאיון (בערבית: ??????????) הוא כינוי משותף לקבוצות שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב והסתננו לישראל למטרות טרור וגרילה החל מאמצע שנות ה-50 ועד שהוחלפו בארגוני הטרור הפלסטיניים באמצע שנות ה-60".
ויקיפדיה
תשע"ד
מילון
שוק שחור שוק שחור מתפתח כאשר השלטון מטיל מגבלות על ייצור ואספקה של מוצרים ושירותים הסותרים את ביקושי השוק.
שיתוק ילדים שיתוק ילדים (פוליומייליטיס, Poliomyelitis) היא מחלה של מערכת העצבים, הנגרמת על ידי נגיף הפוליו. המחלה מועברת מאדם לאדם, בעיקר באמצעות מחזור צואה-פה. הסימפטומים של המחלה לא מופיעים אצל כ-90% מהחולים בה, אולם אם הנגיף חודר למחזור הדם החולים עשויים לסבול ממגוון רחב של סימפטומים.
פדאיון הפֶדַאיון (בערבית: ??????????) הוא כינוי משותף לקבוצות שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב והסתננו לישראל למטרות טרור וגרילה החל מאמצע שנות ה-50 ועד שהוחלפו בארגוני הטרור הפלסטיניים באמצע שנות ה-60.
ציטוטים
”כעבור שנים השתכללה החלוקה והחלבן היה משאיר על יד הדלת בקבוקי זכוכית.“
