מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורי סבתא איזבלה טורן

סבתא איזבלה והנכדים אלון ומיקה
סבתא איזבלה בצעירותה
העלייה לארץ מצ'רנוביץ'

שמי איזבלה טורן, עליתי לארץ בתאריך 1 באוקטובר 1973. עלינו מצ'רנוביץ שבברית המועצות (היום באוקראינה) עם בני בן השנה, בעלי ומשפחתו. בצ'רנוביץ, שהייתה פעם אוסטרית וכולם דיברו בה גרמנית, חיו אז הרבה מאוד יהודים אז הרגשנו כמו כולם. שם למדתי באוניברסיטה וסיימתי תואר שני במתמטיקה שימושית. עלינו לארץ כי היינו ציונים וגם כי כל היהודים בשכונה שלנו התחילו לעלות ארצה. סיבה נוספת היתה שבעיר שגרנו בה היה המון אנטישמיות כלפי היהודים.

ההורים שלי לא עלו איתי כי היו להם עבודות טובות, אבא שלי היה מרצה באוניברסיטה ואימא שלי היתה רופאה מצליחה. ההורים מאוד לחצו עליי להישאר, אבא שלי אפילו לא הסכים לחתום לי על אישור יציאה מברית המועצות. בסוף אימא שלי חתמה במקומו ובזכותה קיבלתי אישור לעלות לישראל. בגלל שעליתי לישראל ההורים שלי שילמו מחיר כבד. שנתיים אחרי שעליתי לישראל, פיטרו את אבא שלי מהעבודה כי השלטונות בברית המועצות חשבו שאם הוא לא יודע לחנך את הבת שלו, הכי טוב להשאר בברית המועצות – כי אם כך, אז איך הוא יוכל לחנך כיתה שלמה?

הדרך לישראל היתה קשה. התחלנו את המסע שלנו בצ'רנוביץ שם עלינו על רכבת שלקחה אותנו לצ'ופ (עיר גבול בין ברית המועצות לצ'כיה). סבא שלי שהיה מאוד ציוני ואהב את ישראל, ליווה אותנו לצ'ופ. כשהגענו לצ'כיה הרכבת עצרה בתחנה וכשעברנו לרכבת אחרת שהביאה אותנו לוינה ומשם היינו אמורים לעלות למטוס "אל-על" לישראל. בצ'כיה מחבלים צ'כים השתלטו על הרכבת ולקחו בני ערובה, בנאדם נכה ושני ילדיו. לאחר משא ומתן עם ממשלת ישראל, הסכימו המחבלים לשחרר את בני הערובה וכשהגענו לוינה, היינו תחת אבטחה ואפילו גולדה מאיר (שהייתה אז ראשת ממשלת ישראל) קיבלה את פנינו וליוותה אותנו לטיסה לישראל.

כשעלינו לארץ נכנסנו לאולפן בנהריה. כמה ימים אחרי שעלינו פרצה מלחמת יום כיפור לא כל כך הבנתי שפרצה מלחמה עד שיום אחד בא ג'יפ לאולפן ולקח את בעלה של דודה של בעלי במדי צבא כדי להלחם. נהריה נמצאת בצפון מדינת ישראל. הקרבות של המלחמה היו קרובים אלינו מאוד ובכל פעם שנשמעה אזעקה, היינו צריכים לרוץ מרחק גדול למקלט מכיוון שלא היה מקלט באולפן. יום אחד אפילו נפל בנהריה מטוס קרב רוסי מסוג "סוחוי" שהיה המטוס היחיד שנפל בשטח ישראל וכולנו רצנו לראות את רסיסי המטוס והיו אנשים שלקחו חתיכות מהמטוס.

מכיוון שהגענו צעירים (בני 25) הקליטה שלנו בישראל היתה יחסית חלקה אבל כמובן שהיו קשיים. הבן שלנו דיבר רק רוסית וכל יום במעון הוא בכה בגלל שלא הבין את השפה ואף אחד לא הבין אותו, אז העברנו אותו למעון פרטי של אשה פולניה שדיברה איתו מעין פולנית-רוסית.

למרות כל הקשיים, אני מאושרת שעליתי לישראל, הקמתי פה משפחה. בשנת 1979 נולדה לי בישראל ילדה שזאת אימא שלך. שני ילדיי הקימו משפחות יפות ובסך הכול אני מאושרת שעליתי ארצה.

מה היית עושה בצ'רנוביץ אם לא היית עולה לישראל?

אני מאוד אוהבת את העיר שגדלתי בה, היו לי שם המון חברים ואני חושבת שהייתי מסתדרת מצויין בתור מורה למתמטיקה אבל קיים סיכוי גבוה שלא הייתי יולדת את הבת שלי גינת, כי לא היה נהוג להביא יותר מילד אחד בברית המועצות בתקופה הזאת. מאז שעליתי לישראל ביקרתי בצ'רנוביץ פעמיים מרוב שהתרגלתי לישראל ולרמת החיים הטובה שלנו פה, נעלמו לי הגעגועים.

הזוית האישית

סבתא איזבלה: חשוב לי שאלון ידע מאיפה עלינו לישראל ושיידע את סיפור העלייה שלנו.

הנכד אלון: נהניתי מאוד מתהליך העבודה ואני שמח מאוד שסבתא סיפרה לי את הסיפור שלה.

מילון

אולפן
אולפן עברית (מכונה בקיצור אולפן; מקור המילה בארמית "בית אולפנא", משמעותה: מקום לימוד) הוא בית ספר ללימוד אינטנסיבי של השפה העברית. האולפנים מיועדים בראש ובראשונה לעולים חדשים במסגרת תהליך הקליטה. בנוסף יכולים ללמוד בהם גם תושבי חוץ ותיירים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”התחלנו את המסע שלנו בצ'רנוביץ שם עלינו על רכבת שלקחה אותנו לצ'ופ“

הקשר הרב דורי