מאגר סיפורי מורשת

סיפורי סבא מקום המדינה עד היום

נולדתי בתאריך 47122 בבית יולדות בחדרה.

בכ"ט בנובמבר 1947 קיבלו החלטה באו"ם על הקמת מדינת ישראל ולחלק אותה בין היהודים לערבים. מיד הערבים שהתנגדו להחלטה זו, התחילו להלחם עם המיעוט היהודי.

את אמי לקחו לבית היולדות בחדרה כדי ללדת אותי ברכב צבאי משורין. לאחר תשעה ימים עשו לי ברית מילה, ובארץ השתוללה מלחמה בין היהודים לערבים.

ההורים שלי גרו ברחוב גבע 47 בנתניה. אחותי היתה מבוגרת ממני בחמש שנים. היינו משפחה בת 4 נפשות. אבא שלי היה פקיד בדואר נתניה ואימא שלי היתה עקרת בית. גרנו בדירה קטנה עם 2 חדרים. החיים היו מאוד צנועים  המשכורת של אבי הייתה מאוד נמוכה כפקיד בדואר.

משנת 1950 -1953 המצב הכלכלי בארץ ישראל הצעירה היה מאוד קשה, לא היה מספיק אוכל ואי אפשר היה גם לקנות אותו. באותה תקופה שר האוצר היה דב יוסף. הוא החליט שחלוקת המזון בארץ ישראל תהיה על ידי תלושים שיחולקו לתושבי ישראל. בשנות החמישים אחרי קום מדינת ישראל היתחילו להגיע הרבה מאוד יהודים מכל העולם בעיקר ממזרח אירופה וצפון אפריקה. לא היו מספיק בתים לקלוט את העולים החדשים. היה צורך להקים שכונות של אוהלים וצריפים כדי שלעולים יהיה מקום לגור. לשכונות אלו קראו מעברות היה בהם מאוד צפוף והחיים בהם היו מאוד קשים.

להורים שלי היה מקרר קרח ישן. אבא שלי כל יום היה רוכב על אופניים ומביא שליש בלוק קרח למקרר. לא היה טלפון, לא היו מכוניות וכולם רכבו על אופניים או הלכו ברגל. בשנת 1957 הייתה מלחמה בין ישראל למצרים. "מבצע סיני". הייתי ילד בן 10 והמשפחה מאוד חששה. הייתה הוראה של הצבא להדביק סרטים דביקים על החלונות, ולדאוג שהחלונות בבית יהיו מכוסים כדי שלא יראו אור מהבית.

הייתי ילד מאוד שובב ואהבתי מאוד לשחק (במה?) ולא אהבתי ללמוד, בית ספר איתמר היה מאוד רחוק מביתינו היה צורך לעבור דרך פרדסים כדי להגיע לבית הספר. בכיתה שלי עד כיתה ה' למדו 54 תלמידים בכיתה. התחביב שלי כילד היה לגדל צמחי בית וקקטוסים. הקמתי משתלה בחצר של הורי.

לאבי הייתה אחות שגרה באוסטרליה וכשמלאו לי 13 שנה קיבלתי מתנה מהדודה אופניים חדשים. כל ילדי השכונה מאוד קנאו בי כי באותה תקופה לילדים לא היו אופניים. רכבתי על האופניים האלו לנחל אלכסנדר ובעזרת רשת תפסתי דגים קטנים שנקראים גמבוזים. בניתי בחצר של הורי בריכה קטנה מבטון שם גידלתי הרבה דגים שהבאתי מהנחל. ילדי השכונה נהגו להגיע עם צנצנות קטנות ואני הייתי מוכר להם דגים.

כנער השתתפתי בתנועת הצופים, כל השבט ואני עזרנו להקים את הבניין החדש של שבט "בזק" נתניה. עברתי קורס הדרכה והגעתי עד לתפקיד של ראש גדוד (רשג"ד). הינו יוצאים למחנות עבודה במסגרת התנועה לעבודה חקלאית בקיבוצעים שונים ברחבי הארץ. מחנה העבודה האחרון היה בקיבוץ יזרעאל והעבודה היתה איסוף בצל.

בגיל 18 חלק מקבוצתי בצופים יצאו לגרעין נח"ל ועזרו לחזק קיבוצים חלשים. בשנת 1965 התגיסתי לצבא ושרתי כחשמלאי טנקים ונגמשים בחיל החימוש. שבנת 1967 בהיותי חייל בשרות סדיר פרצה מלחמת ששת הימים. אני הייתי באוגדה של אריק שרון שכבשה את מרכז חצי האי סיני והגענו עד לתעלת סואץ וזה היה ניצחון גדול לצה"ל. בשנת 1968 השתחררתי מהצבא והתחלתי את חיי האזרחים.

בנתניה היה מועדון שנקרא בר אורין, בימי רביעי היו במועדון רקודי עמים היו מתקבצים שם חברה צעירים מנתניה וכל הסביבה, היו באים בנים ובנות גם מהמושבים. שם הכרתי את אישתי לעתיד יפה שיכט ממושב עין ורד.

בשנת 1971 היתה חתונה רבת מישתתפים בעולמי השרון בכפר סבא, יפה ויוסי נשאו והשמחה היתה רבה וריקודים עד אור הבוקר. בשנת 1972 נולדה בתנו הראשונה עינת שמה והיא אימא של כותבת עבודה זו סול וילנסקי.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור והיא מאוד הפתיעה אותנו גויסתי למילואים ושרתתי 6 חודשים עם כוח צנחנים שעבר את תעלת סואץ וכבש את השטח הירוק לאורך תעלת המים המתוקים. התנאים היו קשים והשרות היה  ממושך. בזמן שרותי הממושך אשתי ובתי התינוקת עינת היו אצל הוריה ציפורה וישראל שיכט במושב עין ורד.

באחת החופשות שחזרתי מהשרות בירושלים אשתי יפה נכנסה להריון. בשנת 1974 נולד בני הדר אח לעינת בתי החמודה השמחה היתה רבה וגרנו בנתניה. היו לנו הרבה חברים, נולדו ילדים ויצאנו להרבה בילויים משותפים וטיולים בטבע ברחבי בטבע. בשנת 1976 נולד בנינו אורן אח להדר ועינת.

הייתי שותף במשרד להובלה והיה לנו מספר משאיות גדולות המשרד שלנו היה ברחוב בלפור בתל אביב. הינו יוצאים המשפחה מדי פעם לטיולים ופקניקים על שפת הכינרת ועוד כל מיני מקומות בטבע. גרנו בנתניה בדירת גג ואני המשכתי לגדל קקטוסים וצמחים על מרפסת גג הבית.

בשנת 1984כשבתנו עינת הייתה בת 12 עשינו לה מסיבת בת מצווה ושאלנו אותה מה היא רוצה מתנה, היא ענתה לנו שהיא רוצה אחות קטנה. כשנה לאחר מכן בשנת 1985 נולדה בתנו חגית אחות לעינת הדר ואורן.

הייתי שותף במשרד הובלה והיו לי משאיות וכעשרה עובדים. במשך השנים ארבעת יילדי נשאו, והיום יש לי עשרה נכדים ונכדי הגדול התגייס לצבא בדצמבר 2018.

הזוית האישית

סול: היה לי כיף לבלות עם סבא שלי גם במהלך השבוע וללמוד עליו דברים חדשי.