מאגר סיפורי מורשת

סיפורי סבא סימון

שמי סימון שביט, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי, נתנאלה שביט וולגו הלומדת ברמת גן,  בבית ספר הלל. נולדתי בשנת 1948 בגאורגיה, בעיר קולאשי. עליתי לישראל בשנת 1971.

ירושלים שבגאורגיה

תדמיינו שנולדתם בירושלים בשכונת "מאה שערים". כזאת הייתה העיר קולאשי שבה נולדתי לפני כ- 70 שנה. היו בה חמישה-שישה בתי כנסת, הייתה רק שחיטה כשרה, מקווה טהרה, מאפית מצות לפסח, ועוד שירותי קהילה כולל תלמודי תורה, ששירתו כ-10,000 יהודים.

במקום כזה גדלתי, למדתי לימודי תורה במקביל ללימודים בבית ספר יסודי ותיכוני במלא הדרה של המסורת היהודית בשילוב המסורת הסובייטית הידועה לשמצה.

מסע שורשים לקולאשי בגיאורגיה

בשנת 1971 קיבלנו כל המשפחה המורחבת שכללו כל בני משפחת סבי, נפתלי בתאשוילי, אשרות עליה לארץ ישראל. לאחר מספר חודשים של התארגנות עזבנו את קולאשי בדרך מטלטלת של כעשרה ימים שבסיומה נחתנו בנתב"ג.

עם עלייתנו ארצה, נקלטנו בנהריה. לאחר כמה ימים התחלתי ללמוד באולפן ובמקביל מצאתי עבודה; תחילה במפעל "ברבוס" ולאחר עברתי למפעל "להבי ישקר" שבבעלות המיליארדר סטף וורטהיימר. לאחר כ-9 חודשים התגייסתי לצה"ל לשירות חובה, לחמתי ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים ועם תום המלחמה שוחררתי.

לאחר מספר חודשים התחלתי לעבוד במשטרת ישראל ובמקביל התקבלתי והתחלתי ללמוד באוניברסיטת בר אילן מדעי המדינה וקרימינולוגיה. בתום לימודי עזבתי את עבודתי במשטרת ישראל לאחר שהתקבלתי לבנק לאומי בתפקיד מבקר פנימי. תקופת עבודתי בבנק התנהלה בעצלתיים: עבודה, בית, אישה, ילדים, משפחה, שמחות קטנות ובעיות קטנות. כעבור 10 שנים הוצע לי תקפיד חשוב ומאתגר – לצאת לשליחות מטעם הסוכנות היהודית ולהקים פעילות של הסוכנות ברחבי הרפובליקות האסייתיות של ברית המועצות שבאותם ימים קיבלו עצמאות לאחר התפרקות ברית המועצות.

במהלך שליחותי זו הוקמה תחילה תחנת מעבר עולים מהרפובליקות האסייתיות לישראל ולאחר נוספו תחנות או נקודות עלייה נוספות מקזאחסטן וטג'קיסטן. במהלך שנות שירותי בסוכנות – כשנתיים וחצי, הועלו ארצה מחבלי ארץ אלו כ-30 אלף יהודים, מחציתם יהודים בוכריים ומחציתם יהודים אירופאיים שהגיעו לאזור בעיקר בתקופת מלחמת העולם ה-2.

מאז חזרתי ארצה אני עוסק בתחום ייעוץ השקעות וכן בחקירות של תאונות עבודה.

אני נשוי בשנית לאסתי החמודה ילידת הארץ וביחד חובקים 5 ילדים שהבכורה מתוכם היא מאיה שביט, אימא לשתי נכדותיי, נתנאלה ומריאל.

הזוית האישית

סימון: תודה למורה המובילה בתיה מידן, על תכנית הקשר הרב דורי בה השתתפתי יחד עם נכדתי, נתנאלה בבית הספר "הלל", רמת גן.

ביוזמתה של נכדתי נתנאלה זכיתי להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי" ושמחתי לחזור לספסל הלימודים. כך למעשה בחיי עלה בידי לסגור שני מעגלים: מעגל ראשון, שהחל עם עלייתי ארצה והושלם כאשר זכיתי ומוניתי להעלות עשרות אלפי יהודים – עולים חדשים. המעגל השני הושלם בתכנית זו אשר החזירה אותי ולו במעט אל ספסל הלימודים ביחד עם נכדתי הבכורה ואהובה, נתנאלה ואיפשר לי לספר את סיפור עלייתי שלי השזור בסיפור עלייתו של עם.

נהנתי מאוד להשתתף יחד עם נכדתי נתנאלה, בביקור במוזיאון "בית התפוצות" במסגרת התכנית.