מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבא שמואל כהן סיטון (אבא של סבתא רבתא יפה)

ההורים של סבא שמואל נפטרו כשהיה בן חצי שנה והוא גדל בטבריה עד גיל 16 אצל דודותיו.

כאשר השתלטו הבריטים על הארץ, והתורכים גורשו במלחמה (מלחמה בה היהודים עזרו לבריטים), הבריטים לקחו את סבא שמואל לקפריסין מכיוון שהוא היה נתין בריטי. הדודות התחננו שישאירו אותו בטבריה אבל לא הצליחו להשאירו. כשהגיע שמואל לגיל 18, שאלו אותו מה הוא מעדיף – לנסוע ללונדון, ללמוד ולקבל תמיכה או לחזור לטבריה לדודותיו. סבא שמואל בחר לחזור לטבריה למשפחה שגידלה אותו.

פעילותו של שמואל למען היהודים

הבריטים סידרו לשמואל עבודה כשוטר מכס בנמל חיפה. באותה תקופה הרבה מעפילים עלו לארץ והבריטים גרשו אותם מחופי הארץ. סבא שמואל התחיל לזייף חתימות יציאה מהשער, והיה נותן להם כתובת לביתו ומסתיר אותם שם. הוא היה מחביא את המעפילים מתחת למיטה כשארגזים מסתירים אותם. כשנתפס כמה פעמים, העובדה שהיה נתין בריטי והפספורט הבריטי הצילו אותו והוא שוחרר אחרי זמן מה, נתפס שוב וקיבל התראה שאם הוא ימשיך יפטרו אותו אבל זה לא הרתיע אותו והוא המשיך לפעול למען העולים.

סבא שמואל היה בקשר הדוק עם הסוכנות היהודית ואמרו לו שהם תומכים בו ועודדו אותו להמשיך. בדרך זו הציל מעפילים רבים.

חתונה, נדודים וקשיי פרנסה

כשסבא שמואל הגיע לטבריה ראה את אמא של סבתא רבתא יפה – תמרה חזז, שהייתה אז כבר מאורסת. היא מצאה חן בעיניו וסבא שמואל התערב עם חברו שיצליח לקחת אותה מהארוס שלה – וכך היה.

סבא שמואל החליט לעזוב את המכס ולנסוע לביירות עם כל המשפחה (ביניהם סבתא רבתא שלי שהייתה הבת הבכורה והאהובה על אביה). הם שהו שם שש שנים (סבא שמואל ידע שפות רבות וביניהן גם ערבית) ושם עבד כמנהל עבודה בבית חרושת למיטות ברזל.

כעבור שש שנים חזרו לארץ וסבא שמואל לא הצליח למצוא עבודה במשך שנה, בשנה זו מכיוון שהיה בעל תעודה של נתין בריטי. המושל הבריטי שנקרא טיילור, דאג לשלוח לו משכורת חודשית לפרנסת המשפחה, אך כדי להתחיל לעבוד שוב, עזר שוב את הארץ ונסע למצריים שם עבד אצל בני משפחה, שהייתה להם חנות תקליטים ומשם שלח כסף למשפחה בארץ.

סבתא רבתא יפה גדלה בבית סבא שמואל וסבתא תמרה עד שאביה (שמואל) נסע למצריים לעבוד ומכיוון שאהב את סבתא רבתא יפה ודאג לה, הוא הכניס אותה למנזר כי שם היו תנאים טובים. סבתא רבתא למדה שנה במנזר וחיה שם. אך סבתא של סבתא רבתא – יפה זוהרה (אמא של סבתא תמרה), נאבקה עד שהצליחה להוציאה מהמנזר, לקחה אותה לביתה, עד שסבא שמואל חזר לחיפה, נכנס לעבוד וכל המשפחה התלמדה.

בשנת 1939 כשסבתא רבתא הייתה בת 17, הכירה את סבא רבא יצחק וכעבור שנה הם התחתנו. (בתעודת הזהות סבתא רבתא נקראה יהודית וסבא רבא יצחק הוסיף לה את השם יפה כי הייתה מאוד יפה).

סבא שמואל מסייע להגנה

סבא רבא שמואל סייע להגנה (בזמן המאורעות בשנת 1934-1945). הוא התחזה לערבי, גידל שפם וחבש תרבוש אדום, ומכיוון שדיבר ערבית שוטפת וטורקית, בין יתר השפות, היה הולך לשבת בבתי קפה של ערבים ביפו, מקשיב לתכניות שהם תכננו נגד היהודים ובערב היו מחכים לו חברי ההגנה שיחזור, והוא היה מספר להם מה הם מתכננים. בדרך זו הציל יהודים רבים. כשחזר הביתה, לשכונת שפירא בין הברדסים (שם התגורר סבא רבה שמואל ומשפחתו), נהג להסיר את התרבוש. פעם אחת שכח להוריד את טרבושו. תושבי המקום חשבו שהוא ערבי. סבא רבא שמואל מיהר להוריד את תרבושו ואמר אני יהודי!

המגורים בין הפרדסים בשכונת שפירא בתל אביב היו מסוכנים, ומדי פעם המשפחה קיבלה הוראה לעזוב את הבית ולעזוב את תל מונד או לבתי ספר או לבתי כנסת, עד להודעה חדשה, על מנת לא להיפגע.

סיפורי שינה משעשעים

סבא רבה שמואל מירר לבריטים את החיים. למשל, היה צריך ללכת על הרציף (כשהיה שוטר בריטי במכס) והיו שם שקים רבים. פעם אחת בעת השמירה נשען על אחד השקים ונירדם בעמידה. הרובה שבידו החליק לים ושקע. סבא שמואל התחיל לשרוק במשרוקית, כל החיילים הבריטים באו בריצה ושאלו מה קרה? הוא כעס עליהם – איך שמו את השקים על קצה הרציף וכמעט נפל עם הרובה לים. בדרך זו ניצל מעונש כבד.

פעם אחת היה קר וגשום, סבא שמואל ישן חזק מאוד. באו שומרים בריטים הפשיטו אותו מהנעלים, מהחגורה, מהכובע ומהרובה והוא המשיך לישון. לפתע הרגיש בכך ואמר להם: "נו תמשיכו.. תמשיכו נראה עד איפה תגיעו" השוטרים נבהלו ושאלו אותו "מה אינך ישן?" הוא אמר: "מה פתאום! אני מרגיש ורואה אתכם מההתחלה." והכל הוחזר לו.

פעם אחת החליט סבא שמואל לקחת איתו כלב לשמירות וכשהכלב נבח הבין שמישהו מתקרב והתעורר וכך לא נתפס ישן בזמן שמירה.

סבא שמואל נהג לשבת עם נכדיו ובינהם סבתי עליזה, נהג לספר בדיחות, צי'זבאטים, וסיפורים מרתקים בכישרון רב וכולם חיכו שיגיע שוב ושוב. הוא דיבר שפות רבות, וביניהם: יוונית, תורכית, צרפתית, אנגלית, ערבית ועברית.

שלוש שנים לאחר יציאתו לפנסיה לקה בהתקף לב ונפטר.

עוד על סבא שמואל

סבא שמואל היה גבר נאה מאוד בעל קסם אישי רב. הוא היה חברותי בעל חוש הומור ובצורה זאת הצליח לשבות את ליבה של תמרה והם התחתנו. נולדו להם שבעה ילדים: 6 בנות ובן אחד. הם חיו באושר ובאהבה עד שסבתא תמרה נפטרה. לסבא שמואל העבודה הייתה קשה מאוד, וביום בו מתה השתכר כדי לשכוח את הכאב. סבא שמואל עבד רוב חייו בדואר בתל אביב משפחתו גרה ביד אליהו בבית בודד עם גינה גדולה, בעלי חיים, עצי פרי בריכת דגים ואווירה מיוחדת.

סיפורה של סבתא פסיה – אמא של סבא רחביה

לסבתא פסיה היו הורים ו-11 אחים ואחיות שנספו בשואה. למעט אחות אחת שעלתה לארץ, התחתנה, ילדה בן ונפטרה בגיל צעיר מאוד. סבא רבא וסבתא רבתא שלי עלו בעלייה הבלתי לגאלית. כל אחד עם בן זוג פיקטיבי לצורכי העליה. הם עלו לחופי הארץ והתכוונו לתרום ולסייע בבניית המדינה וחיזוקה.

הם היו מראשוני המתיישבים בקריית מוצקין בשנת 1936 ובשנת 1938 בנו את הבית במוצקין ושם גרו עד יום מותם. סבא רבא יונה איבד את ידו בתאונת עבודה כאשר עבד בליטא, ואז התחילה מלחתמת העולם השנייה ורדיפת היהודים. סבי החליט לעזוב הכל ולוותר על הפיצויים.

השפות שבהם דיברו בבית סבתי וסבי היו ליטאית, עברית ויידיש. בליטא סבתי הייתה מורה לעברית והשתלבה מהר בארץ. שניהם גדלו במשפחות אמידות והם ויתרו על חיים נוחים כדי לעלות ארצה. בשלב מאוחר יותר החליטו לפתוח חנות מכולת (השנייה במוצקין) ועבדו בחריצות רבה. בביתם נבנתה האמבטיה הראשונה שהייתה אז אטרקציה. חברים ושכנים נהגו לבוא מדי פעם לאחר יום עבודה ולהנות מפינוקי הרחצה.

נולדו להם שלושה בנים: משה דני ורחביה.

הזוית האישית

סבתא עליזה: מפגשי הקשר הרב דורי תרמו רבות לחיזוק הזיקה שלי ושל נכדתי מאיה, לשושלת המשפחתית, לשורשים ולעבר, שמהווים פיסת היסטוריה של עמינו בתפוצות. מאיה נחשפה לסיפורים חדשים, עליהם שמעה לראשונה. המפגשים המבורכים והפעילויות היו מרגשים מאוד, והיטיבו לקרב ולהדק את הקשר הנפלא ביני לבין נכדתי. יוזמה נפלאה של היוזמים והשותפים לתכנית נהדרת.

מאיה: נהנתי מאוד ולמדתי על סבתא שלי ועל מורשתה, נהנתי לשמוע על הסיפורים שסיפרה לי ולחברתי לקבוצה, שמעתי מילים שלא הכרתי כגון: גזוז {משקה מוגז}, סיפולוקס {מכשיר להכנת סודה} ועוד… למדתי לעבוד בקבוצה ולשתף פעולה.נהנתי ללכת לבית התפוצות וללמוד על תקופות שונות ועל בידור, סיפורים, תמונות, יצירה ומבנים חשובים יפים ודומיננטיים לאותו מקום וארץ.

תאיר: הכרתי את סבתא של מאיה ומאוד נהנתי לשמוע את סיפוריה ואת קורות חייה. נהנתי לעבוד איתה ואם מאיה. למדתי לעבוד בקבוצה והכרתי מילים שלא הכרתי:פושטק {פרחח, כינוי לצעיר אגרסיבי} מיידלע {ילדונת, חביבתי} ועוד…

ביקרנו בבית התפוצות והביקור שם העשיר את הידע שלי. למדתי על בדיחות שהיו פעם ומי היה הבדרן הכי "נחשב" למדתי על סיפורים שונים, אמנות, תמונות ומקומות חשובים, יפים ודומיננטיים לאותו מקום או ארץ.