מאגר סיפורי מורשת

תרצה נולדה בשנת 1940 בקבוצת השרון, קבוצת השרון הייתה קבוצה שהתיישבה ברמת דוד, ומאוחר יותר הייתה בין מייסדי קיבוץ יפעת,( ויקיפדיה)

קבוצה זו הייתה סמוכה מאוד לקבוצת עיינות . שתי הקבוצות ביחד נקראו רמת דוד.

בי"ז בכסלו תרפ"ז (1926) עלתה קבוצת השרון להתיישבות בעין בֵּדָה שליד נהלל. לצידה התיישבה קבוצת עיינות. במאורעות תרפ"ט עברו הקבוצות לרמת דוד. לאחר שנים של חיי קהילה ומשק נפרדים החליטו חברי הקבוצות להתאחד יחד עם קבוצת יוצאי קיבוץ גבת (עקב הפילוג בקיבוץ המאוחד) להקמת קיבוץ חדש.

אבן הפינה לקיבוץ נורתה באפריל 1952. בתחילה נקרא הקיבוץ "איחוד השרון – גבת", אך שמו שונה ליפעת, על-שם היישוב המקראי "יפיע" שהיה ככל הנראה במקום זה (ומהווה גם, ככל הנראה, את מקור שמו של הכפר יפיע הסמוך). (ויקיפדיה)

הקיבוץ כיום:

יפעת הוא קיבוץ מתחדש (מופרט) שרבים מחבריו מוצאים את פרנסתם מחוצה לו. נכון לשנת 2013 ישנם בקיבוץ עצמו מספר ענפים חקלאיים: ענף המטעים הכולל מטע אבוקדו ומטע שקדים, ענף גידולי שדה, רפת (המשותפת עם עוד שני קיבוצים), לול. בנוסף ישנה קונדיטוריה המתמחה במאפים ועוגיות בעבודת יד.

בקיבוץ שוכן גם "מוזיאון העמק", המנציח את מפעל ההתיישבות של אנשי העלייה השנייה והשלישית בעמק יזרעאל. בנוסף קיים גם מוזיאון הרפת והחלב, המספר את סיפורו של ענף הבקר והרפת בארץ מראשיתו, אשר נמצא במתחם מוזיאון העמק.(ויקיפדיה)

תרצה מספרת על ילדותה:

"בגן הילדים הייתה לנו גננת בשם לאה, היא הייתה גננת מאוד קשוחה , לדוגמה, בארוחת הבקר היינו צריכים לאכול רק ביצים רכות ולא שום סוג ביצה אחרת ולגמור את כל מה שהיה בצלחת. ילדה אחת ששנאה קציצות הכניסה את הקציצות למכנס ובדרך החוצה הייתה זורקת לשיח, אבל תמיד פחדה שהקציצות יגדלו על השיח

ילד אחר שנא גזר חי,  הוא היה שם את כל הגזר בכיס ורק כשהוא קם מהמנוחה הוא זרק את הגזר לבית השימוש או לפח".

על שנות הנעורים תרצה מספרת:" כשהייתי בת 14 בנינו את יפעת ועברנו לישוב יחד עם כל קבוצת השרון ושם התאחדנו עם חצי מחברי גבת, זה היה מהפך קשה, כי עברנו מקיבוץ קטן מאוד אינטימי לקיבוץ גדול, אבל אני חושבת שזה היה נכון, כי לשרון לא היה המקום לגדול. היום יפעת זהו קיבוץ טוב בעיקר מבחינה חברתית."

לתרצה יש כיום 4 ילדים ו12 נכדים.

הזוית האישית

שי -לי, מיקה, טל וגלי: העבודה עם תרצה הייתה מעניינת ומעשירה מאוד. למדנו הרבה עליה ועל נעוריה. השיחה הייתה מעניינת והדדית, שיחקנו משחקים ושיתפנו דברים מהחיים היום.