מאגר סיפורי מורשת

שמי צביקה מלמד ובילדותי גרנו בסמוך לסטלה מאריס בחיפה.

בעיקר זכורים לי הטיולים בהר הכרמל. אני ואבי היינו עולים בשביל שהולך לפסגת ההר, משם נשקף נופה המרהיב של חיפה, הים והעיר פרוסה כעל כף היד. בדרך היינו עוצרים ומתפעמים משטחי הרקפות והכלניות שהציפו את ההר .

משפחתי, סבי וסבתי והורי היו שומרי מסורת והנחילו את זה לדור ההמשך, זכורים לי במיוחד ערבי שישי שהמשפחה סבבה סביב שולחן השבת,  הקידוש שסבי היה מקדש באמצעות כוס יין, אומר בקולו הצלול את הקידוש, המטעמים וסיפורי התנ"ך, שסבי היה מספר. אהבתי ללכת עם סבי לבית הכנסת בימי שישי ושבת, בית הכנסת של יוצאי שארית הפליטה מסלוניקי. בית הכנסת מפואר שנבנה מתרומות, הבמה שנבנתה בבית הכנסת הייתה דמוית ספינה שהרי רוב הסלוניקאים היו יורדי ים,  סבלים, שרובם עבדו בנמל חיפה.

חוויה נוספת שנחשפתי אליה הייתה בראש השנה כשהייתי עם אבי בבית הכנסת, ולפתע נוצרה מהומה בין המתפללים על רקע של עליה לתורה בחג. החזן המשיך בתפילה למרות המהומה, וכשהגיע זמן תקיעת השופר ירד על ברכיו ונכנס מתחת לשולחן כדי שיוכל לתקוע בשופר ללא הפרעה ולעשות את המצווה.

בבית הכנסת של יוצאי סלוניקי נהוג היה לברך את הילדים הקטנים, החזן היה מעלה לבמה את כל הילדים, והיו פורסים טלית מעל ראש הילדים ומברכים אותם בבריאות והצלחה בלימודים. במסורת של יוצאי סלוניקי  ילד עטה טלית מגיל קטן ולא כפי שנהוג במסורות אחרות, רק כשמגיעים לגיל מצווה. מנהג זה אפשר לילדים להרגיש כמו אביהם וסבם ללא הבדלה.

הסלוניקאים  הובאו לארץ על ידי אבא חושי שהיה מזכיר ההסתדרות  בחיפה. כשהיו חסרים עובדים בנמל, אמרו לו שבסלוניקי הוא יוכל למצוא יהודים שמקצועם הוא סבלות וסוחרות והמצווה תהיה כפולה, גם תהיה עליה של המשפחות, וגם פרנסה מידית. כך נמנה סבי בין העולים ועבד בנמל חיפה עד יציאתו לגמלאות. תחביבו היה לדוג דגים בנחל הקישון, בתקופה שהיה הנחל עשיר בדגה ונקי מזיהומים.

הזוית האישית

יהלי: מאד נהניתי לשמוע את סיפורי סבי על ילדותו בבית הוריו.

צביקה: יצרנו שעות איכות במהלך תהליך שחזור הגעגוע שלי מבית הורי, מאד נהניתי .