מאגר סיפורי מורשת

שמי גבריאל שמעוני, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי. סיפורי נוגע למפעל חיי – משפחתי.

אהבתי נתונה יחד עם סבתא מימי למשפחה שהקמנו יחד. גידלנו ילדים שגידלו לנו נכדים ואפילו נכד שגידל לנו שתי נינות (בינתיים). סיפוק רב הפקתי גם מעבודתי בחברת חשמל בהפעלת תחנות כוח, מתקן המתקת מי ים באילת, וכפרויקט אחרון שינוע פחם לתחנות כוח. עם הזמן התחברנו עם חברים טובים בארץ וגם בחו"ל, ואיתם אנחנו בקשר רצוף מזה עשרות שנים.

משפחתי חוגגת לי יום הולדת 70

במסעותינו פגשתי בצרפת בעיר טולוז אדם שהוצג לי בשם שמעוני. הייתה לנו שיחה מרתקת בה גילינו להפתעתנו שהסבים שלנו היו אחים, והסבא רבא שלנו הוא אותו אדם. נדהמנו לגלות שגדלנו על הסיפורים הנפלאים שלו במשך דורות. מפגש מיוחד במינו היה לסבתא בטולוז עם חברת ילדות, לאחר ניתוק מוחלט של למעלה מחמישים שנה. התמונה המצורפת מדברת בעד עצמה:

סבתא מימי במפגש עם חברה בטולוז

   הבנייה של תחנת החשמל אשכול באשדוד, 1962

סיפור שואה של משפחתי

בשנת 1942, בזמן כיבוש הגרמנים בדרום צרפת בעיר גפסה, נחשדו אבי וסבי בשיתוף פעולה עם הצרפתים ואוימו בהוצאה להורג. הערבים בחלקם שיתפו פעולה עם הכובש הגרמני. המשפחה ברחה מהבית לחברים בעיר והבית הופקר ונשדד במלואו על ידי הפורעים בשיתוף פעולה עם הגרמנים. בהמשך הורי עלו לעיר הבירה טוניס חסרי כל. בעזרת משפחה מצד אמא שוכנו בעיר הבירה, זאת עד לשנת 1949. לאחר מכן גרנו בדירה משלנו עד עלייתנו ארצה. בשנים האלה אבי עבד עבודות מזדמנות עד שהשיג  משרה של מחסנאי ראשי בחברת יבוא מזונות אירופאית (צרפת ודנמרק בעיקר). עלינו לארץ בשנת 1957, כשאני בן 17 וחצי וממשיך את לימודי בארץ.

הזוית האישית

הנכד אוהד: נהנינו מהתכנית שהפגישה אותנו יותר ולימדה לי על העבר של סבי.